כסף משנה על משנה תורה, הלכות עדות· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק כא · הלכה ד
העידו על פלוני שהפיל שן עבדו וכו' העידו שסימא את עינו וכו'. ברייתא בב״ק פרק מרובה (בבא קמא דף ע״ג:) מעידני באיש פלוני שסימא את עין עבדו והפיל את שינו שהרי הרב אומר כן ונמצאו זוממין משלמין דמי עין לעבד ואמר רבא ה״ד אילימא כדקתני דליכא כת אחרינא משלמין דמי עין לעבד בתר דמפקי ליה לחירות דמי עיניה קבעי לשלומי ועוד דמי כוליה עבד לרב בעי לשלומי ועוד שהרי הרב אומר כן הרב מי ניחא ליה אלא לאו כגון דאתו בי תרי ואמרי הפיל את שינו סימא את עינו דבעי מיתב ליה הרב דמי עינו ואתו בי תרי מציעאי ואמרי עינו והדר שינו דלא בעי למיתב ליה אלא דמי שינו נמצאו זוממין משלמין דמי עין לעבד ואע״ג דאביי לא מוקי לה אלא בשתי כתי עדים מ״מ הא קאמר דכת שניה אפכינהו ואזמינהו לכת ראשונה ולכ״ע ברייתא מיירי כשעדים אחרונים מכחישים את הראשונים וקתני אותם שנמצאו זוממין משלמין דמי עין לעבד וכך פירושו שכיון שהפיל את שינו הרי יצא לחירות בשינו וכי הדר סימא עינו חייב ליתן לו דמי עינו ואלו שהעידו שתחלה סימא עינו והדר הפיל שינו נמצא שאין האדון חייב לתת לו אלא דמי שינו שהוא דבר מועט והפסידוהו הרבה שהיה חייב ליתן לו בשביל עינו וכי אמרינן משלם דמי עין לעבד היינו לומר ההפרש שיש בין דמי שן לדמי עין כנ״ל. ואע״פ שפסק רבינו פ״ד מהל' חובל ומזיק שהאדון אינו משלם אא״כ תפס העבד משלמין לו העדים שהרי הפסידוהו שאפילו יתפוס לא יועילהו ודבר קרוב הוא לתפוס וכיון שכן משלמי ליה ובזה אין מקום להשגת הראב״ד שכתב העידו על פלוני שהפיל שן עבדו וכו' א״א והוא כתב בהלכות חובל וכו'. ומדאמרינן דמי כולי עבד לרב בעי לשלומי פירוש דמי כוליה עבד נמי כלומר עם דמי העין דהא תרוייהו בעי לאפסודי משמע דאילו העידו על האדון שהפיל שינו ואח״כ סימא עינו והוזמו שמשלמין לאדון דמי העבד ודמי עינו. ומ״מ צ״ע בדברי רבינו שכיון שהוא פסק פי״ח כרבא דאמר הכחשה תחלת הזמה היא וא״כ למה כתב והוזמו ואח״כ נמצא הדבר בהפך דמשמע דוקא הוזמו ואח״כ הוכחשו אבל הוכחשו ואח״כ הוזמו לא. וי״ל דאה״נ דאפילו הוכחשו ואח״כ הוזמו אלא כי היכי דלא לשתמע דוהוזמו קאי אסהדי בתראי נקט והוזמו סמוך לסהדי קמאי דאילו בתראי מפיהם אנו חיים ואח״כ דנקט לאו דוקא. ובנוסחא מדוייקת מצאתי שאין כתוב ואח״כ אלא כך כתוב והוזמו ונמצא הדבר הפך: