אור ברסלב

כסף משנה על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]

פרק י

פרק ט

הלכה א

כל שהוא חייב בערלה יש לו רבעי וכו'. ירושלמי בפ"ק דערלה כל שאין לו ערלה אין לו רבעי והיינו דוקא בארץ דאילו בח"ל הרי נטע שהוא חייב בערלה מן ההלכה ואינו חייב ברבעי כמבואר בפ' זה ובפ"י ממאכלות אסורות:

הלכה ב

הנוטע אילן מאכל וכו'. משנה בפ"ק דערלה (משנה א'):

נטעו לסייג וכו'. ירושלמי שם:

נטעו שלש שנים לסייג וכו'. ג"ז שם בירושלמי:

הלכה ג

נטע אילן וחשב וכו'. משנה שם לר' יוסי ונראה שסובר רבינו דלא אתא לאיפלוגי את"ק אלא לפרושי ויש הוכחה לזה מהירושלמי דמוקי לרבי יוסי בין לרשב"ג בין לרבי וכן פסק הרא"ש כר"י:

והצלף חייב בערלה האביונות בלבד וכו'. בריש פרק כיצד מברכין (ברכות דף ל״ו) מסיק הלכתא כמר בר רב אשי דזריק את האביונות ואכיל את הקפריסין:

הלכה ד

הנוטע לרבים וכו'. משנה שם בפרק קמא (מ"ב) וכת"ק.

ומ"ש בתוך שדהו שם בירושלמי:

ומ״ש שנאמר ונטעתם אפילו לרבים. בר״פ כל שעה (פסחים דף כ״ג) ואע״פ ששם אמרו לרבנן ונטעתם ליחיד משמע כתב רחמנא לכם להביא הנטוע לרבים לא חשש רבינו.

ומ"ש בד"א בא"י וכו' [ירושלמי שם]:

הלכה ה

הנוטע ברשות הרבים או בספינה והעולה מאליו. משנה שם פ"ק דערלה והוסיף רבינו וכתב ברה"י משום דתני בתוספתא דערלה העולה מאליו פטור. ובהכי ניחא מאי דתניא בסיפרא ונטעתם פרט לעולה מאליו דלא תיקשי דמתניתין ברה"י ודסיפרא בר"ה:

ומ"ש ונכרי שנטע בין לישראל בין לעצמו. בפיהמ"ש כתב רבינו דדוקא בנטע לישראל וכאן חזר בו משום דבכמה דוכתי משמע בנטע העכו"ם לעצמו אסור משום ערלה כמו שכתב ה"ג:

הלכה ו

העולה מאליו במקום חורשים וכו' עד חייב בערלה. ירושלמי פ"ק דערלה:

הלכה ז

הנוטע למצוה וכו'. גם זה שם בירושלמי:

הקדישו ואחר כך נטע וכו'. גם זה שם בירושלמי:

הלכה ח

הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה וכו'. גם זה שם בירושלמי:

הלכה ט

אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה. ג"ז שם בירושל':

זה שנטעו עכו"ם עד שלא באו לארץ פטור וכו' עד משעת ביאה. ג"ז שם בירושלמי:

הלכה י

עכו"ם שהרכיב אילן מאכל וכו'. ג"ז שם בירושל':

ויש לנכרי נטע רבעי וכו'. משנה פ"ג דתרומה (מ"ט) וכת"ק:

הלכה יא

אחד הנוטע גרעינה כו'. בסיפרא פ' קדושים נטע ייחור מניין תלמוד לומר כל עץ. ויש בספרי רבינו חסרון וכן מצאתי בספר מוגה או שעקר את כל האילן ממקומו ונטעו במקום אחר:

זעזעו ולא עקרו וכו' עד ואם לאו חייב. משנה פירקא קמא דערלה (מ"ג):

הלכה יג

אילן שקצצו מעם הארץ וכו'. ירושלמי ספ"ק דשביעית וכחכמים:

הלכה יד

אחד הנוטע ואחד המבריך וכו'. בפ"ק דר"ה (דף ט':) משמע בברייתא דמבריך ומרכיב חייב בערלה ובסיפרא תניא ונטעתם פרט למבריך ומרכיב ותירצו רבינו ורבינו שמשון בפירוש המשנה פ"ק דערלה (מ"ה) דההיא דסיפרא מיירי בשלא נפסקה מן האב והיא יונקת ממנו וההיא ברייתא דפירקא קמא דר"ה בשנפסקה וכ"כ הר"ן דפירקא קמא דר"ה בהלכות ערלה:

הלכה טו

ומ"ש גדל זה הילד שהבריך ועשה פירות וכו'. משנה פ"ק דערלה הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה בריכה שנפסקה והיא מליאה פירות אם הוסיף במאתים אסור:

הלכה טז

ילדה שסיבכה בזקנה והיו פירות בילדה וכו'. מימרא בפרק הנודר מן הירק עלה נ"ז:

הלכה יז

אילן שהבריך ממנו בד אחד בארץ וכו'. משנה פ"ק דערלה (משנה ה') אילן שנעקר ובו בריכה והוא חיה ממנה חזרה הזקינה להיות כבריכה. ויש בספרי רבינו תיבת מפני מיותרת וצריך למוחקה:

הלכה יח

הרי שהבריך בד אחד בארץ וצמח וכו'. שם במשנה כתבתיה בסמוך הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה:

הלכה יט

אילן היוצא מן הגזע פטור מן הערלה מן השרשים חייב. תוספתא אלא ששם שנויה בסגנון זה אילן העולה בין מן הגזע בין מן השרשים חייב רבי יהודה אומר העולה מן הגזע חייב מן השרשים פטור ורבינו גירסא אחרת היתה לו ששנוי בה בדברי ת"ק מן הגזע פטור מן השרשים חייב. ובפרק המוכר פירות פירשו רואה פני חמה זהו גזע שאינו רואה פני חמה זהו מן השרשים:

ילדה פחותה מטפח וכו' עד לשאר האילנות. בס"פ משוח מלחמה עלה מ"ג:

הלכה כ

נוטעין יחור של ערלה וכו'. משנה פ"ק דערלה (משנה ט')

ומה שכתב ואם עבר ונטע וכו'. בס״פ כל הצלמים (עבודה זרה מ״ח:) וטעמא משום דזה וזה גורם מותר:

הלכה כא

ומ"ש וכן אין מרכיבין כפניות של ערלה וכו'. משנה שם בפ"ק דערלה:

ומ"ש עבר והרכיב מותר וכו'. כבר נתבאר בסמוך:

תוכן העניינים

כסף משנה על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה