כסף משנה על משנה תורה, הלכות ממרים· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק ה · הלכה ד
אזהרה של מקלל אביו וכו' עד הרי אביו בכלל ישראל. בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף ס״ו) אסיקנא דאתיא מדכתב רחמנא אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור וכתב נמי לא תקלל חרש דליכתוב קרא או אלהים וחרש או נשיא וחרש אלהים למה לי אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לאביו וא״כ היאך כתב רבינו דמלא תקלל חרש לחוד אתיא. ונ״ל דרבינו סומך אמאי דאמרינן תו התם הניחא למ״ד אלהים חול אלא למ״ד אלהים קדש כלומר וכאן הזהיר על ברכת השם מאי איכא למימר הא אין כאן קרא יתירא ופריך דליכא למימר דגמר חול מקדש דדילמא קרא אקדש אזהר אחול לא אזהר ומשני א״כ ליכתוב קרא לא תקל מאי לא תקלל ש״מ תרתי ורבינו סובר כמ״ד אלהים קדש דהא ר״ע הוא דאמר הכי התם ור' ישמעאל פליג עליה והלכה כר״ע מחבירו ומשמע ליה שכשאמרו א״כ ליכתוב קרא לא תקל חוזר ממ״ש למעלה ומייתי ליה מלא תקלל חרש וכ״ת מה לחרש שכן חרישותו גרמה לו כלומר לפי שהוא שפל הזהיר עליו הכתוב שלא תבזהו א״כ ליכתוב רחמנא לא תקל מאי לא תקלל ש״מ תרתי חדא אזהרה לחרש וחדא אזהרה לאב וכנ״ל לדעת רבינו או שנאמר דס״ל לרבינו דכיון דאמרינן בשבועת העדות (דף ל״ו) דמקלל חבירו מנ״ל דחייב ומהדרינן דכתיב לא תקלל חרש ולא מפליג התם בין חרש לשאר כל אדם והטעם שנאמר חרש כבר נתבאר בדברי רבינו פכ״ו מהל' סנהדרין והא סוגיא דפ' ד' מיתות פליגא עלה דההיא דמפליג בין חרש לשאר כל אדם וכההיא דשבועת העדות קי״ל כיון דאיכא טעמא למה נאמר חרש: