כסף משנה על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק ב
הלכה א
דם הנדה וכו'. אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח וכו'. ריש פרק דם הנדה (נדה דף נ״ד ע״ב) ויליף לה מקראי.
ומה שכתב ואם היו המים הפושרין בתחלתן וכו'. שם פלוגתא דתנאי ופסק לחומרא בדאורייתא:
וכתב הראב"ד אם שורין אותו א"א נ"ל דלא בעינן מעת לעת אלא לשרץ ונבילה עכ"ל. טעמו משום דבאינך שהם דברים רכים בשרייה כל דהו סגי להו אבל מפשט דברי המשנה משמע כדברי רבינו וכך הוא דעת התוספות:
הלכה ב
פשתן שטוואתו נדה וכו'. פרק התערובות עלה ע"ט:
הלכה ג
זב שהניח פיו על פי הכוס עד כשהן נדות. תוספתא פ"ה דטהרות אלא שבנוסחא דידן כתוב במי רגלים או ביין אין רואים אותם כאילו הם מים ונ"ל שט"ס הוא:
הלכה ד
כתב הראב"ד זב שנשך את הפת ואת הבצל המסיטן טהור א"א מצאתי בשתי נסחאות טמא בשתיהם ומה שחילקן וכו'. ונוסחת רבינו נכונה שאין עליה תשובה לומר למה חילקן ולא עירבן ורבינו שמשון הביא תוספתא זו בפרק רביעי וגירסתו כגירסת רבינו:
הלכה ז
ומ"ש רבינו שואלים כלי מי רגלים. רבינו לא גריס כלי וכן נמצא בספר רבינו כתיבת יד דל"ג כלי:
הלכה ח
חרס שהיה הזב וכו'. ג"ז שם בתוספתא וכראב"י ובפרק התערובות עלה ע"ט:
הלכה ט
זבה שנעקרו מימי רגליה. בפרק יוצא דופן (נדה דף מ"ב) בעיא דלא איפשיטא ואף על גב דאמר רבה בבעיא בתרייתא את"ל לא פסק רבינו כן משום דגמרא אמר תיקו בהאי בעיא דזבה.
ומה שכתב וכן עכו"ם שנעקרו מימי רגליה וכו'. גם זה שם בעיא דלא איפשיטא:
הלכה י
העבדים מטמאים בזיבה ובנדה וכו'. ברפ"ב דזבים תנן דעבדים אפילו שאינם משוחררים מטמאים בזיבה.
ומ"ש אבל העכו"ם אין מטמאים וכו' וחכמים גזרו וכו'. בפרק בנות כותים עלה ל"ד.
ומ"ש זכרים ונקבות. שם אמרינן דב"ש מפלגי בין זכרים לנקבות וב"ה לא מפלגי.
ומ"ש והוא שיהיה הזכר בן ט' שנים ויום אחד ולמעלה והנקבה בת ג' שנים ויום אחד ולמעלה. פ"ב דע"ז (דף ל"ז) במסקנא:
בעת שגזרו עליהם לא גזרו על שכבת זרע שלהם כו'. בפרק בנות כותים (נדה דף ל״ד):
נמצאת למד. ודם הנכרית כרוקה וכמימי רגליה וכו'. בפרק בנות כותים וכבית הלל: