כסף משנה על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק א · הלכה יד
רוק הזב ושכבת וכו'. בפ״ק דכלים זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו וכו' מטמאים במגע ובמשא ובר״פ דם הנדה (נדה דף נ״ה ע״ב) יליף רוקו מדכתיב וכי ירוק הזב בטהור ומרבי ליה בין לטומאת מגע בין לטומאת משא ומימי רגליו מייתי לה (דף נ״ו) מדתניא זובו טמא וזאת לרבות מימי רגליו ושכבת זרעו מייתי לה בס״פ כיצד הרגל (דף כ״ה) מק״ו ור' יהושע נתן טעם לש״ז דמטמא אף במשא משום דא״א בלא צחצוצי זיבה כל שהוא ומשמע לרבינו דה״ה למימי רגליו וכתב רבינו טעם זה שהוא יותר פשוט וקצר. ומ״כ מאי דמטמא מימי רגליו מהאי טעמא ק״ל דבנדה יליף מוזאת ואפשר לתרץ דגמרא יליף מוזאת לומר דאפילו ר״א דמטהר ממשא לש״ז דסבירא ליה כיון דכתיבא ביה ש״ז לא מטמאה הכא מודה מרבויא דוזאת אבל לדידן דקי״ל כר' יהושע דא״א וכו' ה״ה למימי רגליו וראיה לדבר דאמרינן בתורת כהנים זאת תורת הזב מה הזב וכו' ומייתי לה בנדה (דף כ״ב) ובתר הכי בת״כ יכול אף מימי רגלים יהו סותרים וכו' ומהי תיתי שיהו סותרים והא ש״ז גופא לא סתרא אלא משום צחצוחי זיבה אלא ודאי משום דמימי רגליו נמי אי אפשר בלא צחצוחי זיבה קאמר הכי. וממ״ש רבינו פ״ק דכלים נראה דתרוייהו נפקי מוזאת ויהיב רבינו טעמא מאי שנא דמרבינן הני טפי מאחריני משום דא״א להו בלא צחצוחי זיבה. ואפשר שלזה נתכוון רבינו כאן עכ״ל: