כסף משנה על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק יג · הלכה כח
עכו״ם שנגע ביינו של ישראל לאונסו וכו'. בפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ״ט:) אמר רב אשי האי עכו״ם דנסכיה לחמריה דישראל [בכוונה אע״ג] דלזבוניה לעכו״ם אחרינא אסור שרי ליה למישקל דמי מההוא עכו״ם וכתב הר״ן דטעמא משום דלאו מכר הוא ואינו נהנה מדמי יי״נ אלא אומר לו שפכת ייני ואבדתו ממני ודמי יין כשר קא שקיל ואע״ג דעכו״ם לא יהיב דמי אא״כ יהיב ליה ישראל חמרא לא מיתסר מש״ה דמ״מ הרי מחוייב לו דמי נזקו ומשום תשלומי נזק שקיל להו לדמים ולא מתורת מכר וכך הם דברי רבינו. ומשמע עוד מדבריו דדוקא בעכו״ם שנתכוון להזיקו ולאסור יינו הוא דשרי למישקל דמי מיניה אבל אם לא נתכוון לכך אסור למישקל דמי מיניה ונראה שטעמו משום דאם לא נתכוון להזיקו ולאסרו עליו אינו חייב לשלם לו וכיון שאינו חייב לשלם לו כי שקיל דמי יי״נ קא שקיל וא״ת כי לא נתכוון נמי אמאי לא מחייב לשלומי הא תנן אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד י״ל דה״מ בדברים שהם ידועים לכל העולם שהם נזקים בהנהו אמרינן שאין טענת שוגג או אינו מתכוון פוטרתו אבל נגיעה בעלמא (בין) כיון דלכ״ע לית ביה נזקא כלל אלא לישראל או ליודעים בטיבם כל שלא נתכוון להזיק אין לחייבו לשלם: