כסף משנה על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק יג · הלכה י
יין מבושל וכו'. בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל״ט:) אמר רב אשי הא אתא לאשמועינן חומץ מבושל שלנו ביד עכו״ם וכן יין שלנו ביד עכו״ם א״צ חותם בתוך חותם מ״ט אי משום אינסוכי לא מנסכי אי משום איחלופי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף ומשמע דאפילו יש בכלי שום נקב שיוכל לשתות ממנו אם אינו גדול שיוכל להריק בו יין לתוך הכלי שרי דלמאי ניחוש לה אם מפני שהוא יכול לשתות ממנו הא לא מינסיך ואי משום איחלופי כיון שהנקב צר כל כך ליכא למיחש להכי.
ומה שכתב רבינו דה"ה לשכר. פשוט שהוא נלמד מדין יין מבושל.
ומ"ש או יין שעירב בו דברים אחרים וכו', שם אמרינן דאלונתית אין בה משום יי"נ ואלונתית הוא יין שיש בו תערובת שמן ויינומלין הוא יין שיש בו תערובת דבש ופלפלין ומאחר שאין בהם משום יי"נ דינם כיין מבושל.
ומ״ש והגבינה והחלב מותרים בחותם אחד, מימרא בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל״ט:) וסובר רבינו שהטעם מפני שאיסורם מד״ס וכן דעת הרשב״א וכתב ואע״פ שסתם יינם אינו אלא מדרבנן החמירו בו כשל תורה משום דחביב ניסוך עליהם וטרחי ומזייפי חותם אחד. והר״ן כתב בשם הירושלמי דטעמא משום דכל דבר שאיסורו מגופו אסור בחותם אחד משום תערובת מותר בחותם אחד: