כסף משנה על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק טו · הלכה יב
יראה לי שאפילו דשיל״מ וכו'. ירושלמי פ״ו דנדרים וכתב הרשב״א שנשאל למה תלה רבינו הדבר בסברתו והשיב לפי שמצא להרי״ף שאמרה אפילו בשאינו מינו בפ' גיד הנשה שכתב שם פלוגתא דרב ולוי בריחא מילתא היא ואמר דהא דאמר רב כהנא פת שאפאה עם הצלי אסור לאכלה בכותח אפילו ללוי היא ויש לרי״ף ראיה בפרק משילין (ביצה דף ל״ט) דאקשינן וליבטיל מים ומלח לגבי עיסה ופרקה רב אשי משום דהוי דבר שיל״מ אלמא אפילו בשאינו מינו לא בטיל ומפני שמצא להרי״ף שסובר כן ויש סעד לדבריו מהא דרב אשי ולא ראה שיהא ההיא דהירושלמי ראיה מוכרחת כשראה הוא להכריח תלה אותה בהכרעת הדעת. וא״ת היאך הניח הרב הא דרב אשי. וי״ל דמים ומלח לגבי עיסה כמין אחד שאין עיסה בלא מים ומלח וכן הדין בתבלין בקדרה א״נ טעמא דתבלין משום דעבידי לטעמא וכל דעביד לטעמא לא בטיל עכ״ל. והראב״ד כתב וז״ל יראה לי שאפי' דבר שיש לו מתירין וכו' א״א משנה שלימה היא עכ״ל. ונראה לי שטעמו מההיא דפ' משילין (ביצה דף ל״ז) שכתבתי בסמוך דתנן האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן ומקשינן וליבטיל מים ומלח בעיסה ופרקה רב אשי משום דהוי דשיל״מ ולדעת רבינו י״ל כמ״ש בסמוך בשם הרשב״א דמים ומלח לגבי עיסה כמין אחד הן ואפשר לומר עוד שטעמו מדאמרינן בירושלמי פ״ו דנדרים אילן נדרים מה את עביד להון כדבר שיל״מ או כדבר שאין לו מתירין וכו' ודא מתניתא עבד לון כדבר שיל״מ דתנינן תמן שהנודר (מן הדבר) ונתערב באחד אם יש בנ״ט הרי זה אסור תיפתר מין בשאינו מינו בדבר שיל״מ, ומאחר שבירושלמי אמרו על משנה זו כן כתב שהיא משנה שלימה. ואני אומר שאע״פ שהירושלמי אומר כן אינו מוכרח במשנה דאפשר לומר דמה ששנינו במשנה שהנודר מן הדבר ונתערב באחר אינו אוסר אלא בנ״ט מין בשאינו מינו היינו משום דחשיב לנדרים דבר שאין לו מתירין אבל דבר שיל״מ אפי' בשאינו מינו לא בטיל ואע״פ ששם אמרו שאם הזקן עוקר הנדר מעיקרו הוו נדרים דבר שיל״מ ומאחר דאנן קי״ל שהזקן עוקר הנדר מעיקרו הוה ליה נדרים דבר שיל״מ וקתני דמין בשאינו מינו בנ״ט יש לדחות ולומר דלא מיקרי דבר שיל״מ אלא כשההיתר בא ממילא ולא כשהוא בא ע״י טורח וכמ״ש הטור בי״ד סימן קכ״ב וק״ל והוא מדברי התוס' שילהי ע״ז והרשב״א בת״ה והר״ן בפרק הזהב ונדרים כיון שאין ההיתר בא אלא על ידי שאלת חכם לא חשיב דבר שיל״מ ועוד שבירושלמי עצמו אמרו שם על משנה אחרת ודא מתניתא עבד לון לנדרים כדבר שאין לו מתירין וכיון שכן לא שייך למימר משנה שלימה היא:
ומ"ש רבינו ואל תתמה על חמץ בפסח וכו'. הוקשה לו למ"ש שיראה לו שדבר שיל"מ אינו אוסר בשאינו מינו אלא בנ"ט והרי חמץ בפסח שאוסר אפי' בשאינו מינו בכל שהוא וניחא ליה שהחמירו בו משום דכתיב ביה כל מחמצת: