כסף משנה על משנה תורה, הלכות כלים· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק כז · הלכה ט
ומפצין של צבעין תמיהא לי אמאי טמא טמא מת ומ"ש מתרבוסין ששוטחין עליו
זיתים וממפץ של גתות שהם טהורים לפי שאינם ממשמשי אדם:
כתב הראב"ד [לעיל ה"ב] עריבה מב' לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה טמאה מדרס א"א והוא שחשב עליה לישיבה וכו'. כבר כתבתי בפרק שקודם זה שרבינו לא חשש לכתוב התוספתא מפני שהיא כמעורבבת:
כתב הראב"ד לפי שאינו ממשמשי אדם א"א זה הטעם מצא חן בעיניו וכו'. ואני אומר שמאחר שהטעם שנתן רבינו הוא צודק אם יש טעם אחר בדבר אין בכך כלום. ומה שכתב הראב"ד כדי שלא יתלכלכו אצבעותיו בשמן העורות. איני יודע מהו וצ"ע: