כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק ג · הלכה י
בשר המת שנפרך וכו'. בר״פ דם הנדה (נדה דף נ״ה) אמרינן דלר״י דוקא יבש כעצם טמא אבל איפריך איפרוכי טהור ולר״ל איפריך איפרוכי נמי טמא ואמרינן בגמרא דהיכא דאיקמח והוי עפרא לר״ל נמי טהור ומדברי רבינו שכתב ונעשה קמח נראה שהוא פוסק כר״ל והוא תימה היאך פוסק כר״ל במקום ר״י ועוד שבריש פ״ב כתב דיבש כחרס מטמא משמע דוקא כחרס שאינו עשוי ליפרך אבל אם יבש יותר מחרס הוא עשוי ליפרך וטהור אע״פ שלא נפרך והיאך פסק כאן בהיפך. וצ״ל שמ״ש כאן שנפרך ונעשה קמח לא שנפרך ממש קאמר אלא היינו לומר שהוא יבש כל כך עד שאילו יפרך יעשה כקמח טהור וזהו פירוש דאיפריך איפרוכי שאמר בגמרא שהוא טהור לר״י וכל שלא הגיע יבשותו לכך היינו יבש כחרש דטמא גם לר״י:
וכן אפר השרופים טהור וכן התולעים וכו'. בפ"ב דאהלות וכחכמים: