כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק א · הלכה ו
טומאת משא האמורה בכל מקום וכו' אפילו היה בינו לבינה אבן וכו'. לכאורה נראה שטעם רבינו מהא דאמרינן בר״פ ר״ע (שבת דף פ״ב ע״ב) דאמרינן דנדה מטמאה באבן מסמא ופי' אבן מסמא נתבאר שם ובר״פ דם הנדה (נדה דף נ״ה) ברש״י ובתוס' וברבינו שמשון פ״ק דכלים (משנה ג') ובפ״ה דזבים ובפרק תינוקת ברש״י אבל קשה דבפרק תינוקת (נדה דף ס״ט ע״ב) תנן הזב והזבה וכו' שמתו מטמאין במשא עד שימוק הבשר ואמרינן בגמרא מאי במשא אילימא במשא ממש אטו כל מת מי לא מטמא במשא אלא מאי במשא באבן מסמא משמע דמת שאינו זב אינו מטמא באבן מסמא ולכן נ״ל שאבן מסמא הוא שהכלים למטה ואבן גדולה מונחת עליהם והטמא יושב על האבן ומצד גודל האבן וכובדה אין הטמא נישא על הכלים ובכה״ג אינם טמאים אלא בזב וחביריו בלבד וכמ״ש רבינו בפ״ה מהלכות אלו ופ״ו מהלכות מטמאי משכב ומושב והוא מבואר במשנה פ״ו דעדיות (משנה ג') ופ״ד דזבים וכדדריש לה בת״כ גבי זב וה״ה לחביריו וכן בפרק ר' עקיבא אמרו דנדה מטמאה באבן מסמא וה״ה לחביריה אבל כל שאר המטמאים במשא ואפילו מת אינם מטמאים כן וכמ״ש רבינו פ״ה מהלכות אלו. ומ״ש רבינו כאן אינו ענין לאבן מסמא דאבן מסמא היא מלמטה על המרכב או על המשכב ומ״ש רבינו הוא שהאבן מונחת על המטמא במשא והכלים מונחים עליה שהרי הם נישאים על הזב וזו היא ששנינו בפ״ה דזבים (משנה ב) גבי כלל שני דרבי יהושע אצבעו של זב (תחת האבן או) תחת הנדבך הטהור מלמעלה מטמא שנים ופוסל אחד הטמא מלמעלה והטהור מלמטה מטמא שנים ופוסל אחד דזב לענין זה לאו דוקא דה״ה לכל המטמאים במשא.
ומ"ש ואחד הנושא על ראשו או על ידו או על שאר גופו. נלמד מהמשנה שכתבתי בסמוך.
ומ"ש או שנשאה אחר והניחה למעלה מזה וכו':