כסף משנה על משנה תורה, הלכות אבל· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק ו · הלכה ד
וכן אסור ללבוש כלים לבנים וכו'. בפרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כ״ג) תניא כל שלשים יום לגיהוץ אחד כלים חדשים ואחד ישנים שיוצאים מתחת המכבש רבי אומר לא אסרו אלא כלים חדשים בלבד רבי אלעזר ברבי שמעון אומר לא אסרו אלא כלים חדשים לבנים וכתבו הרי״ף והרמב״ן והרא״ש והלכתא כרבי אלעזר ברבי שמעון דהא רבא נפק בחימוצתא רומיתא סומקתא חדתא כרבי אלעזר ברבי שמעון וכתב הרמב״ן בת״ה בשם רבינו האיי גיהוץ היינו עבורי חומרתא ובלשון ישמעאל צקאל וחומרתא מצקאלה:
ומ"ש אחד האיש ואחד האשה. נראה שכתב כן לאפוקי מבעל הלכות שכתב שהאשה מותרת ללבוש כלים חדשים מגוהצים לאחר שבעה ואינה בגזירת שלשים של גיהוץ והרמב"ן בת"ה הקשה עליו שהרי כל עיקר לא למדנו בגמרא לגיהוץ אלא מן האשה התקועית ואולי נאמר דה"ק התם באשה שנהגה אבילות ימים רבים כאיש אלא שאין הטעם נכון להתיר לה וכי אם לא תתקשט בלבנים חדשים תתגנה על בעלה תכבס ותתקשט בבגדי צבעונים חדשים ובמכילתא אחריתי דאבל תניא כל מה שיש באיש יש באשה חוץ מתספורת ולא הזכיר גיהוץ כלל.
ומש״כ היו צבועים ומגוהצים מותרים וכן אם לא היו חדשים וכו'. ומ״ש וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ. אמרינן גבי ט״ב כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ ואע״פ שהרמב״ן והרא״ש כתבו דההוא דט״ב דוקא לגהצן ולהניח אבל אסור ללבוש המגוהצין סמ״ג כתב על דברי רבינו הכי אמרינן בפרק אלו מגלחין (מועד קטן דף י״ח) כלי פשתן משום שמתקלקלין מותר לכבסן במועד והוא הדין באבל עכ״ל ומכל מקום אין זו ראיה גמורה דכיבוס לחוד וגיהוץ לחוד:
ומ"ש ולאחר שלשים יום מותר בגיהוץ אפי' על אביו ועל אמו. אע"ג דבירושלמי קאמר דבאביו ואמו אסור בגיהוץ עד י"ב חדש ובאבל רבתי תניא עד שיגיע הרגל ויגערו בו חביריו סובר רבינו דגמרא דידן פליגא דלא שויא חילוק בין גיהוץ דאביו ואמו לשאר קרובים:
כתב הטור אנו דגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם הכל מותר לאחר שבעה: