כסף משנה על משנה תורה, הלכות אבל· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק ד · הלכה ד
ומ"ש וחופרין בעפר מערות. בירושלמי פ"ק דמ"ק בראשונה היו קוברין אותם במהמורות:
ומ״ש ועושין כוך בצד המערה. בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף ק':).
ומ״ש ופניו למעלה. בפ' הספינה (בבא בתרא דף ע״ג ע״ד) אמרינן דמתי מדבר הוו גנו אפרקיד ובירושלמי סוף נזיר (פ״ט הלכה ג') איזהו מושכב כדרכו רגליו מפושטות וידיו על לבו:
ומ״ש ויש להם לקבור בארון של עץ. בפרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כ״ה) משמע שהיו קוברין בארונות ובירושלמי פירקא בתרא דכלאים (פ״ט ה״א) שצוה רבי תהא ארוני נקובה לארץ:
והמלוים אותו אומרים לו לך בשלום וכו'. בסוף מ"ק (דף כ"ט) וברכות ס"ד.
ומ"ש ומציינין את בית הקברות. בריש שקלים ובפרק קמא דמועד קטן (דף ה').
ומ"ש ובונין נפש על הקבר. בסוף פ' שני דשקלים.
ומ"ש והצדיקים אין בונין להם נפש וכו'. [שם].
ומ"ש ולא יפנה אדם לבקר הקברות. זה סיום מ"ש שדבריהם הם זכרונם ולא יפנה אדם לבקר נפש שע"ג קברותיהם ועל ידי כן יהיו נזכרים שאינם צריכים שעל ידי דבריהם ומעשיהם הטובים הם נזכרים כך פירש הריב"ש לשון זה: