כסף משנה על משנה תורה, הלכות אבל· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק ב · הלכה ז
אשתו של כהן מתטמא לה על כרחו וכו'. בר"פ טבול יום:
ומ"ש ואינו מטמא לה אלא מד"ס. אזדא לטעמיה שכתבתי בתחלת פרק זה אצל מ"ש ומדבריהם שיתאבל האיש על אשתו הנשואה:
ומ״ש עשאוה כמת מצוה שאין לה יורש אלא הוא וכו'. בר״פ האשה רבה (יבמות דף פ״ט:) מאימתי יורש אדם את אשתו קטנה וכו' ויורשה ומטמאה לה וכו'. והא הכא דמדאורייתא אביה מטמא לה ומדרבנן מטמא לה בעל משום דה״ל מת מצוה ומי הויא מת מצוה והתניא איזהו מת מצוה כל שאין לו קוברים קורא ואחרים עונין אותו אין זה מת מצוה ה״נ כיון דלא ירתי לה קריא ולא ענו לה ומשמע שלא הוצרכו לכן אלא באשתו קטנה אבל בגדולה מדינא מטמא לה דכתיב כ״א לשארו וי״ל דכיון דקריא ולא ענו לה שייך נמי בגדולה נקט טעמא דשויא בכולהו:
ומ״ש ואינו מטמא אלא לנשואה בלבד וכו'. בפרק ארבעה אחין (יבמות דף כ״ט:) אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה: