כללי פתחי חכמה ודעת· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
כלל החמישי - יציאת הענפים
אחר שנתפשט המציאות הדבק במאצילו מראש ועד סוף, כפי הכוחות שנתגלו בו - כך יצאו ממנו בריות נפרדות, בתת המאציל כח לכל כח להוציא תולדה. והתולדה מקבלת צורה אחרת בהיותה נפרדת מן השורש, אבל הצורה הניתנת לה - לפי הכח הנותנה היא. ותדע שכל כוחות המציאות, כמו שנמצאו בהם בחינות רבות, כן יוציאו תולדות רבות משונות זו מזו, לפי הבחינה שבה הוציא התולדה ההיא. וזהו שפירשתי לך כבר, איך המאורות יכולים להאיר באור כל הספירות שבהם, ובאור מקצתם לבד. ועל כן לפי בחינת ההארה יוציא התולדה:
וכלל התולדות מתחלק לשני מינים - גשמים ורוחנים. הגשמים הם הנופלים תחת חושינו, והרוחנים - את שאינם נופלים. הגשמים מתחלקים אח"כ לסוגים רבים, והסוגים למינים, והמינים לפרטים. אך הרוחנים אינם מתחלקים אלא לשני מינים, והם המלאכים והנשמות. והכל יוצא משורש משונה אשר לו במציאות הקדוש. והנה הגשמיות והרוחניות נמשך מן המקום, כי התולדה שירדה כל כך מדריגות עד שהגיעה אל עולם השפל, שם נתעבה דקותה ונתגשמה; והתולדה שלא נתרחקה כל כך - עמדה ברוחניותה:
והעיקר בתולדות הוא האדם, הנבנה מגשמיות ומרוחניות. כי הנשמה שלו היא כללות תולדת כל השרשים כולם שהוציאו תולדותיהם בחיבור אחד, ובאלה התולדות נתנו כל השרשים הכח היותר חזק שאפשר להם לתת לפי הנגזר מן החכמה. ונמצא כללות כל הנשמות - נשמה אחת לבד, וכפי חילוקי השרשים כך הם חילוקיה. אחר כך נתפשטה לפרטיה. וכיון שבתחילה היא אחת, אלא שאחר כך היא מתחלקת, על כן כל נשמה כלולה מן הכל, ואין לך נשמה שאין בה כללות כל הכוחות כולם. אלא שעם כל זה, לחלק הראשון מן הנשמה הכללית נקרא כתר שלה; על כן לאותו החלק נאמר - נשמה הבאה מן הכתר, מפני שהוא חלק מה שנתן הכתר באותו הכללות; אבל כבר היא כוללת בעצמה את הכל, כי בקשר אחד יצאו כולם:
והמלאכים ושאר הבריות אינם כן, אלא כל הספירות כמו שנתנו חלק בתולדה היוצאת מקיבוצם, כך כל אחת הוציאה תולדות לעצמה. וכל הבריאות הגשמיות הם תולדות מן הספירות לפי שינוי בחינותיהם בהארתם. וכיון שירדו ונתרחקו כל כך, עד שעמדו בעולם השפל - נתגשמו. והמלאכים הם תולדות הספירות גם כן, ושומרי משמרת שרשם, וכפי המקום שעמדו בו - כך היו במעלת רוחניותם. וגוף האדם הוא כמו הנשמה, שהוא גם כן תולדת הקיבוץ מקביל לנשמה, אך אחר רידתה התרחקה עד שנתגשמה, מה שאין כן הנשמה. וכל שאר הגשמים מתחלקים למיניהם לפי חילוק השורש המוציאם. כי בהאיר המאורות בבחינה אחת - יוציאו כולם הדומם. פירוש - אם יאיר אחד מן המאורות רק בבחינה היותר שפלה וחיצונה שבו, שהיא מלכות, תהיה התולדה דומם. אך בהיות פרטי המאור רבים, על כן כל פרט ממנו שיאיר בבחינה זו - תהיה התולדה דומם, וכן שאר המאורות. ועל כן ימצאו דוממים רבים, כולם מיני סוג אחד; וכן האחרים - צומח וחי. והמלאך שיצא גם כן מן הכח ההוא, אלא שעמד במקומות העליונים שאין שם גשמיות, הוא יהיה הממונה על הדבר ההוא. ונמצא, לכל נמצא שורש במאורות וממונה במלאכים:
אך הצורה הניתנת לדבר הגשמי, כבר אמרתי, שהיא גם כן לפי הכח הנותנה. וזה, כי כל מה שנמצא למטה, בין בכח בין בפועל, צריך שימצא לו שורש במאורות. ולכן גם הסגולות המקריות גם להם ימצא שורש למעלה. כי בהאיר מאור אחד בסגולה אחת, פירוש - שמאיר לפי תנועה שלוקח מפרטיות אור אחד, יקרא אורך; ובסגולה אחרת על דרך זה יקרא רוחב, וכן כולם. וכל הסגולות המחוייבות בנושאים למטה - מחוייבות בהארות למעלה. והכל הולך להעמיד הבריאה על תכונתה הפרטית. ושיעור התפשטות כוחות הסגולה הם שיעור כוחות התולדה למטה, עד שנמצאו כל חלקי השיעור כוחות מצורפים בין בזמן ובין במידה. ובהאיר מאור אחד להוציא תולדתו - בסגולות פרטיות ובשיעורים פרטיים הוא מאיר. וחיבור אלה הענינים מוציא הצורה בתולדה הגשמית, כי כל צורה מהקבלת חיבור חלקיה היא נעשית. וכיון שאין הארה דומה לחברתה, גם צורה לא תדמה. ומחלקות הבחינות הראשיות מוציאות הנמצאים למחלקות מיניהם, ופרטיות הבחינה הפרטית נותנת הצורה אל האיש, פרטית לעצמו: