כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לב · פסוק ה
וַיַּרְא אַהֲרֹן. כִּי הִצְלִיחַ מַעֲשֵׂה שָׂטָן, חָשַׁב לִדְחוֹתָם בְּבִנְיַן מִזְבֵּחַ, כִּי אָמַר שֶׁלֹּא יִתָּכֵן לִזְבֹּחַ לוֹ בְּלֹא מִזְבֵּחַ. ״וַיִּקְרָא חַג לַה׳ מָחָר״ – לֹא לָעֵגֶל כִּי אִם לַה׳, כִּי חָשַׁב שֶׁמָּחָר וַדַּאי יָבֹא מֹשֶׁה, וְהַשָּׂטָן זֵרְזָם שֶׁהִשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וְלֹא הִמְתִּינוּ כַּמָּה שָׁעוֹת עַל הַיּוֹם. ״וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק״, דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא כי תשא כ) רֶמֶז לְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וְלִי נִרְאֶה, מִדְּקָאָמַר ״לְצַחֵק״ וְלֹא אָמַר ״וַיְצַחֲקוּ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם צְחוֹק שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ, אֶלָּא לְפִי שֶׁעָבְרוּ עַל ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ עָבְרוּ עַל ״לֹא תִרְצָח״ וְ״לֹא תִנְאָף״, כִּי הָיוּ הַדִּבְּרוֹת חָמֵשׁ מוּל חָמֵשׁ: ״לֹא תִרְצָח״ כְּנֶגֶד ״אָנֹכִי״, וְ״לֹא תִנְאָף״ כְּנֶגֶד ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״. לְכָךְ נֶאֱמַר ״לְצַחֵק״, שֶׁעָבְרוּ עַל ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ הַמְּבִיאִין גַּם לִידֵי צְחוֹק שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, כִּי מַאן דְּעָבֵיד הָא נָפֵיל בְּהָא.