כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לב · פסוק א
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה. רָאֹה רָאִיתִי כִּי רֹב הַמְפָרְשִׁים הַנִּגָּשִׁים לְבָאֵר כָּל עִנְיָן סָתוּם שֶׁבַּתּוֹרָה, בִּקְשׁוּ לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ לְהָסִיר מִן זֶרַע אַבְרָהָם הַמְקֻדָּשׁ לְזוּת שְׂפָתַיִם וְקָלָא בִּישָׁא אֲשֶׁר יָצָא עֲלֵיהֶם עַל פְּעֻלָּה מְגֻנָּה זוֹ, כִּי עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ (שיר השירים א:יב). וְהִסְכִּימוּ רֹב הַמְפָרְשִׁים לִתְלוֹת הַקּוֹלָר בְּצַוַּאר הָעֵרֶב רַב מְלֻמְּדֵי הָרֵעַ, וְהֵמָּה הָיוּ בְּעֹכְרֵי יִשְׂרָאֵל וְחָטְאוּ רִאשׁוֹנָה, וְאַחֲרֵיהֶם טָעוּ גַּם יִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן לִכְבוֹד כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל רָאִיתִי לִכְתֹּב בְּדֶרֶךְ קְצָרָה עִקַּר הַמּוּבָן מִן רֹב דִּבְרֵי הַמְפָרְשִׁים, וְשָׁם אִתָּנוּ גַּם דְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹסַפְתִּי מִשֶּׁלִּי לְיַשֵּׁב דִּקְדּוּק הַלָּשׁוֹן, וְלֹא אָשִׂית לִבִּי אֶל קֻשְׁיוֹת וּסְפֵקוֹת הַנּוֹפְלִים בְּעִנְיַן סִפּוּר זֶה, כִּי אֵין דַּעְתִּי כִּי אִם לְבָאֵר תֹּכֶן הָעִנְיָן לְפַרְסֵם טָהֳרַת יִשְׂרָאֵל, וְזֶה בֵּאוּרוֹ:
וַיַּרְא הָעָם. זֶה הָעֵרֶב רַב, כִּי בְּכָל מָקוֹם נֶאֱמַר לְשׁוֹן ״הָעָם״ עַל הַפְּחוּתִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ עַל פָּסוּק ״וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים״ (במדבר יא:א). ״כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה״, יַעַן כִּי הָיָה יָדוּעַ לָהֶם שֶׁלֹּא עָלוּ מִמִּצְרַיִם עַל פִּי ה׳ אֶלָּא מֹשֶׁה מֵעַצְמוֹ הֶעֱלָם וְאֶת פִּי ה׳ לֹא שָׁאַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ״ (שמות לב:ז), וְלֹא עַמִּי. וּלְעֻמַּת זֶה אָמַר מֹשֶׁה: אִם כֵּן הוּא, לָמָּה יֶחֱרֶה ה׳ בְּעַמֶּךָ (שמות לב:יא), וְלֹא בְּעַמִּי. וְחָשְׁשׁוּ הָעֵרֶב רַב שֶׁאִם לֹא יָבֹא מֹשֶׁה שָׁמָּה יְצַוֶּה ה׳ לְגָרְשָׁם מִתּוֹךְ הָעֵדָה פֶּן יַחֲטִיאוּם בְּגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, כִּי ״קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת״ (יבמות מז:). וּמַה שֶּׁלֹּא גֵרֵשׁ אוֹתָם עַד הֵנָּה חָשְׁבוּ שֶׁלִּכְבוֹד מֹשֶׁה הָיָה. עַל כֵּן חָשְׁבוּ תַּחְבּוּלָה לְבַקֵּשׁ מַנְהִיג אַחֵר בִּמְקוֹם מֹשֶׁה, כִּי ״זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ״ (שמות לב:א). רוֹצֶה לוֹמַר: לֹא יָדַעְנוּ בַּמֶּה כֹּחוֹ גָּדוֹל, כִּי וַדַּאי הָיָה לוֹ תְּמוּנַת אֵיזֶה כּוֹכָב אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ הָיָה מַנְהִיג וְעוֹשֶׂה נִסִּים, וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה מִן הַתְּמוּנוֹת, כִּי לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ מִן הַצִּיּוּר. וְאַתָּה אָחִיו יוֹדֵעַ בְּלִי סָפֵק מֶה הָיָה הַכְּלִי הַהוּא, עַל כֵּן אָנוּ רוֹצִים שֶׁתַּעֲשֶׂה לָּנוּ אֵיזוֹ דְּמוּת שֶׁיִּהְיֶה אֶמְצָעִי בֵּינֵינוּ לְבֵין הַכּוֹכָבִים. וְהַשָּׂטָן הִטְעָה אוֹתָם, כִּי הֶרְאָה לָהֶם דְּמוּת מִטָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, לוֹמַר שֶׁהוּא הָיָה כְּמוֹ אֶמְצָעִי בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ. עַל כֵּן רָצוּ הֵמָּה בְּאֵיזֶה אֶמְצָעִי אַחֵר. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סנהדרין סג.) שֶׁאִוּוּ לֵאלֹהוֹת הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁלֹּא יָדְעוּ בְּאֵיזוֹ צוּרָה יִבְחֲרוּ.