כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כ · פסוק ד
וְאָמַר לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְגוֹ׳. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה מִינֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין לָהֶם תְּמוּנָה לֹא בַּשָּׁמַיִם וְלֹא בָּאָרֶץ, מִכָּל מָקוֹם נָקַט דַּוְקָא אֵלּוּ, לְפִי שֶׁאִלּוּ הָיוּ עוֹבְדִים לִדְבָרִים שֶׁאֵין לָעוֹלָם בָּהֶם צֹרֶךְ, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאַבְּדָם. אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁהֵם עוֹבְדִים גַּם לִדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם בָּהֶם צֹרֶךְ, כַּחַמָּה וּלְבָנָה וְדוּגְמָתָם, וְכִי מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ? וְאִלּוּ הָיָה מְאַבֵּד אוֹתָן שֶׁאֵין לָעוֹלָם בָּהֶם צֹרֶךְ, כָּל שֶׁכֵּן דְּפָקַר טְפֵי הָעוֹבֵד לִדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם בָּהֶם צֹרֶךְ, כִּי יֹאמַר: מֵאַחַר שֶׁאֵלּוּ נֶאֶבְדוּ וְאֵלּוּ נִתְקַיְּמוּ, וַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם מַמָּשׁ. עַל כֵּן נָקַט דַּוְקָא אֵלּוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ שֶׁלְּאַבְּדָם אִי אֶפְשָר, וְאִם לֹא יַעַבְדוּ לְאֵלּוּ אֵין לָחוּשׁ לִשְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי בְּנָקֵל לְאַבְּדָם כְּמוֹץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.