כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כ · פסוק א
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. הִזְכִּיר דִּבּוּר וַאֲמִירָה, אֶחָד קָשֶׁה וְאֶחָד רַךְ, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב״ (שמות יט, ג) — אֵלּוּ הַנָּשִׁים, תֹּאמַר לָהֶם בְּלָשׁוֹן רַכָּה, ״וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״ — לַזְּכָרִים דְּבָרִים קָשִׁים כַּגִּידִין. כִּי מִטַּעַם זֶה נִקְרְאוּ אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְכָל בְּרִיאַת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, לְפִי שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נִבְרְאוּ בְּצִבְיוֹנָם, דְּהַיְנוּ בְּאוֹתָן צוּרוֹת שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם, דְּהַיְנוּ אֲמִירָה רַכָּה בְּלֹא גְּזֵרָה. אֲבָל מִצְווֹת ה׳ כֻּלָּם גְּזֵרַת מֶלֶךְ הֵם, כִּי לֹא יֹאמַר הָאָדָם ״אִי אֶפְשִׁי לֶאֱכֹל חֲזִיר וְנַפְשִׁי קָצָה בּוֹ״, אֶלָּא ״אֶפְשִׁי, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּזַר עָלַי״, דְּהַיְנוּ דִּבּוּר קָשֶׁה. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם לַנָּשִׁים חֲלוּשֵׁי הַשֵּׂכֶל, צָרִיךְ לְהַסְבִּיר בְּלָשׁוֹן רַכָּה לְהוֹדִיעָם תּוֹעֶלֶת הַמִּצְווֹת, כִּי כָל בַּעַל שֵׂכֶל מְקַבֵּל עָלָיו גְּזֵרוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַחֲלוּשֵׁי הַשֵּׂכֶל צְרִיכִין הַסְבָּרָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ בְּצִבְיוֹנָם. וַאֲפִלּוּ בִּבְרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ כְּתִיב (תהלים לג, ו) ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁהֵם בַּעֲלֵי שֵׂכֶל, עַל כֵּן הָיוּ מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם גְּזֵרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּצִבְיוֹנָם. אֲבָל בַּתַּחְתּוֹנִים נֶאֱמַר (תהלים לג, ח–ט) ״יִירְאוּ מֵה׳ כָּל הָאָרֶץ, כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: הֲרֵי אָמַר לָהֶם אֲמִירָה רַכָּה וּבְצִבְיוֹנָם נִבְרְאוּ. אַךְ בָּעֶלְיוֹנִים מָצִינוּ גְּעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ו) ״יְהִי רָקִיעַ״, כִּי ״תֵּחַת גְּעָרָה בְּמֵבִין״ (משלי יז, י). וְכֵן מֹשֶׁה אָמַר (דברים לב, א) ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי״. וְאָתֵי שַׁפִּיר לְשׁוֹן דִּבּוּר וַאֲמִירָה, הֵן אִם בִּסְתָם שָׁמַיִם וָאָרֶץ הוּא מְדַבֵּר, הֵן אִם מְדַבֵּר כְּלַפֵּי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר גֹּבַהּ וְגֹבַהּ לָהֶם כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם, וּכְלַפֵּי עַמֵּי הָאָרֶץ.
וְהָיוּ דִּבְּרוֹת אֵלּוּ עֲשָׂרָה, לְהוֹרוֹת כִּי עֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, כְּדֵי לְגַלּוֹת הֲוָיוֹת עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִי מָה, וְעוֹד כְּדֵי לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים כוּ׳, כִּי אוֹמְרִים לָרָשָׁע רָע: הָיָה לְךָ לִתֵּן לֵב שֶׁלֹּא בְּחִנָּם נִבְרָא הָעוֹלָם בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, אֶלָּא לְפִי שֶׁקִּיּוּמוֹ תָּלוּי בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הַכּוֹלְלִים כָּל הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י סוֹף פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (שמות כד, יב), וְאִם כֵּן בְּעָבְרְךָ עֲלֵיהֶם אַתָּה מְאַבֵּד עוֹלָם מָלֵא, וּבְסִבָּה זוֹ רָאוּי לְהִפָּרַע מֵהֶם כוּ׳.