כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק יט · פסוק ב
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. רְאֵה כַּמָּה כְּפָלִים נִכְתְּבוּ כָּאן, וּמָה הָיָה הַמִּקְרָא חָסֵר אִם הָיָה אוֹמֵר ״וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינַי נֶגֶד הָהָר״, וְלָמָּה אָמַר תְּחִלָּה ״וַיַּחֲנוּ״ וְאַחַר כָּךְ ״וַיִּחַן״, תְּחִלָּה אָמַר ״מִדְבַּר סִינַי״ וְאַחַר כָּךְ אָמַר סְתָם ״בַּמִּדְבָּר״, וּתְחִלָּה קָרָא לָהָר בְּשֵׁם ״סִינַי״ וְאַחַר כָּךְ קְרָאוֹ סְתָם ״הָהָר״. וְנִרְאֶה שֶׁכָּל זֶה רְאָיָה שֶׁלֹּא הָיוּ יִשְׂרָאֵל רְאוּיִין לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה עַד אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, ״בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד״ (קהלת יב יא), וְהַתּוֹרָה כָּל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם, כִּי מִתּוֹךְ פֵּרוּד הַלְּבָבוֹת זֶה אוֹסֵר וְזֶה מַתִּיר וְנִמְצָא הַתּוֹרָה כִּשְׁתֵּי תּוֹרוֹת. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי וְגוֹ׳ בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי״ (שמות יט א). הוֹרָה שֶׁחֹדֶשׁ זֶה שֶׁמַּזָּלוֹ תְּאוֹמִים, הַמּוֹרֶה עַל הַדִּבּוּק וְהָאַהֲבָה, שֶׁיַּחְדָּיו יִהְיוּ תְּמִימִים כִּתְאוֹמִים זֶה לָזֶה, וְאָז יִהְיֶה שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי הַתּוֹרָה. וְיֵשׁ בָּזֶה רֶמֶז גַּם כֵּן לִשְׁנֵי הַלּוּחוֹת שֶׁהָיוּ כִּתְאוֹמִים יַחְדָּיו, חֲמִשָּׁה מוּל חֲמִשָּׁה.
וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים״. הַיְינוּ מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם בְּרִיב וּמַחֲלֹקֶת, כִּי הַמָּקוֹם הַהוּא נִקְרָא מַסָּה וּמְרִיבָה, וּרְפִידִים אוֹתִיּוֹת פְּרוּדִים, כְּמוֹ כֶּשֶׂב כֶּבֶשׂ, עַל שֵׁם הַפֵּרוּד שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קו.) דְּרָשׁוּהוּ מִלְּשׁוֹן רַף יָדַיִם, כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה, כִּי עַל יְדֵי הַפֵּרוּד שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם רָפוּ יְדֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה. וְעַכְשָׁיו נָסְעוּ מֵרְפִידִים מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, רוֹצֶה לוֹמַר הִסִּיעוּ עַצְמָם מִן הַפֵּרוּד, ״וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי״. כִּי מָקוֹם זֶה גָּרַם לָהֶם שֶׁהָיוּ בַּאֲגֻדָּה אַחַת, כִּי בַּקָּשַׁת הַכָּבוֹד וְהַשְּׂרָרָה סִבָּה לְכָל רִיב וּלְכָל נֶגַע. וְעַל יְדֵי שֶׁרָאוּ שֶׁהַר סִינַי הַנָּמוּךְ שֶׁבֶּהָרִים הוּא הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ, אָז רָאוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵר בַּעֲנָוִים, וְעַל יְדֵי זֶה בָּחֲרוּ בְּמִדַּת הַהַכְנָעָה, וְזֶהוּ סִבַּת הַשָּׁלוֹם. לְכָךְ הוּא מַזְכִּירָם בִּלְשׁוֹן רַבִּים ״וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר״, לְהוֹרוֹת שֶׁמִּצַּד הַמִּדְבָּר עֲדַיִן הָיוּ חֲלוּקִים בְּדַעְתָּם וְלֹא הָיוּ בְּלֵב אֶחָד כְּאִישׁ אֶחָד עֲדַיִן, אָךְ בְּבוֹאָם נֶגֶד הָהָר וְהֻגַּד לָהֶם כִּי עַל הַר זֶה יֵרֵד ה׳, אָז ״וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל״ הָיוּ בְּלֵב אֶחָד כְּאִישׁ אֶחָד. אֲבָל מִתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁבָּאוּ לָהָר הַזֶּה, בֵּין בְּבוֹאָם אֶל תּוֹךְ הַמִּדְבָּר בֵּין בַּחֲנִיָּתָם בַּמִּדְבָּר, עֲדַיִן לֹא סָרוּ מִמַּחֲלֻקְתָּם עַד שֶׁבָּאוּ נֶגֶד הָהָר כָּאָמוּר, לְפִי שֶׁשְּׁמוֹ מוֹרֶה עַל הַהֶפֶךְ דְּהַיְינוּ שִׂנְאָה, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פט:) סִינַי שֶׁמִּשָּׁם יָרְדָה שִׂנְאָה לָאֻמּוֹת כוּ׳. לְכָךְ אָמַר ״וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר״, כִּי מַהוּת הָהָר גָּרַם הַשָּׁלוֹם וְלֹא שְׁמוֹ.