כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק יד · פסוק כ
וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י מַחֲנֶה אֶל מַחֲנֶה. וְעַל צַד הָרֶמֶז יֵשׁ לְפָתְרוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי תענית ב ה) אַרְבַּע כִּתּוֹת נַעֲשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ עַל הַיָּם כוּ׳, וְלֹא הָיוּ בְּהַסְכָּמָה אַחַת, זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה, עַל כֵּן ״לֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלַּיְלָה״ בְּדַעְתָּם. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (שמות רבה כג ז) שֶׁלֹּא אָמְרוּ הַמַּלְאָכִים שִׁירָה כָּל הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיהו ו ג) ״וְקָרָא זֶה אֶל זֶה״, וּבְפִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אַל תִּקְרֵי ״לֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה״ אֶלָּא ״לֹא קָרָא״. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַגִּיהַּ, לְפִי שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵינָם מִתְקָרְבִים זֶה לָזֶה בְּשׁוּם עֵסֶק בָּעוֹלָם כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁאוֹמְרִים שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, אֶחָד קוֹרֵא וְהַשֵּׁנִי עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר ״לֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה״, וַדַּאי לֹא אָמְרוּ שִׁירָה, כִּי דֶּרֶךְ הַשִּׁיר אֶחָד קוֹרֵא וַחֲבֵרוֹ עוֹנֶה.
וְיֵשׁ לוֹמַר עוֹד ״וְלֹא קָרַב זֶה״ – הַיְינוּ הַמַּלְאָךְ שֶׁהִזְכִּיר לְמַעְלָה בַּפָּסוּק ״וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים״ (שמות יד:יט), אֶל ״זֶה״ – הַיְינוּ אֶל הַשִּׁירָה הָרְמוּזָה בְּ״זֶה״ שֶׁנֶּאֱמַר ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״ (שמות טו:ב), כִּי הוּא עִקַּר הַשִּׁירָה שֶׁזָּכוּ לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה עַד שֶׁהָיוּ מַרְאִין עָלָיו בְּאֶצְבַּע וְאָמְרוּ ״זֶה אֵלִי״, כִּי רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל, וְהוּא רֶמֶז אֶל הַמַּלְאָכִים גַּם כֵּן, כִּי אֶצְלָם מְצוּיָה קֵרוּב הַהַשָּׂגָה יוֹתֵר מִבַּתַּחְתּוֹנִים.