כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק י · פסוק י
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה׳ עִמָּכֶם וגו׳. אַתֶּם אוֹמְרִים לְצָרֵף אֶת ה׳ אֲלֵיכֶם כְּשֶׁאֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם, כִּי אַתֶּם לַעֲבוֹדַת ה׳ וְטַפְּכֶם לְשִׂמְחַתְכֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה ה׳ מְצֹרָף עִמָּכֶם. עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר ״יְהִי כֵן ה׳ עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם״, כִּי אֵין רְצוֹנִי לְשַׁלֵּחַ הַטַּף עִמָּכֶם, וְאָז לֹא יִהְיֶה גַּם ה׳ עִמָּכֶם, כִּי אֵין נָכוֹן לְשַׁתֵּף שֵׁם שָׁמַיִם עִם דָּבָר אַחֵר. ״רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם״ (שמות י:י) – הֲרֵי אַתֶּם הוֹלְכִים לִזְבּוֹחַ כְּדֵי לְבַטֵּל הוֹרָאַת הַכּוֹכָב שֶׁשְּׁמוֹ רָעָה, וְדַי לָכֶם בָּזֶה שֶׁתִּנָּצְלוּ מִן הָרָעָה, וּתְבַקְשׁוּ עוֹד שׂוֹבַע שְׂמָחוֹת, לִבְרוֹחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה – אֵין זֶה דָּבָר נָכוֹן. ״לֹא כֵן, לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה׳, כִּי אֹתָהּ״ (שמות י:יא) – דְּהַיְנוּ הַשִּׂמְחָה – ״אַתֶּם מְבַקְשִׁים״, אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאַתֶּם מְבַקְשִׁים הַשִּׂמְחָה וּבוֹדִים אוֹתָהּ מִלִּבְּכֶם, וּמִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא, אֶלָּא אַתֶּם מְבַקְשִׁים מִלִּבְּכֶם שִׂמְחָה זוֹ. שֶׁהֲרֵי אֲמַרְתֶּם תְּחִלָּה בְּשֵׁם ה׳ ״וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר״ (שמות ה:א) – ״לִי״ מַשְׁמַע לִשְׁמִי לְבַד, לִי וְלֹא לָכֶם. וְאֵיךְ אֲמַרְתֶּם בְּשֵׁם ה׳ ״כִּי חַג ה׳ לָנוּ״ (שמות י:ט)? כִּי ״לֹא אִישׁ אֵל וְיִתְנֶחָם״ (במדבר כג:יט), אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאַתֶּם מְבַקְשִׁים זֶה מִלִּבְּכֶם. עַל כֵּן נִתְמַלֵּא פַרְעֹה עֲלֵיהֶם חֵמָה, לְפִיכָךְ ״וַיְגָרֶשׁ אוֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה״ (שמות י:יא).
וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ״ (שמות י:ט), מַשְׁמָע שֶׁעָשׂוּ אֶת עַצְמָם טְפֵלָה אֶל כֻּלָּם, מִדְּלָא קָאָמְרוּ ״יֵלְכוּ עִמָּנוּ״, וּפַרְעֹה אָמַר ״גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם״ (שמות י:כד), מַשְׁמָע שֶׁהַטַּף טָפֵל לָהֶם, יִתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ בְּעֶזְרַת ה׳.
רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁאָמְרוּ ז״ל (שבת קנו) הַאי מָאן דְּנוֹלַד בְּמַזַּל מַאֲדִים לֶהֱוֵי גַּבְרָא אָשֵׁד דְּמָא, מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ לֶהֱוֵי טַבָּחָא אוֹ אוּמָּנָא. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכָה מִכָּל וָכֹל, כִּי אִם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה ה׳ לְיִרְאֵי ה׳ וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ (מלאכי ג:טז), שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בַּמַּעֲרָכָה הוֹרָאַת אֵיזֶה דָּבָר רָע, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַבֵּב פְּנֵי הַמַּעֲרָכָה אֶל דָּבָר אַחֵר בְּדוֹמֶה לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁשּׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע (קהלת ח:ה), וּמִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה יִתְקַיֵּם עַל כָּל פָּנִים.
וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ מָצִינוּ (מועד קטן ט:) ״זִיל גַּבַּיְיהוּ דְּלִיבָרְכוּךְ״, אָמְרֵי לֵיהּ ״יְהֵי רַעֲוָא דְּתִזְרַע וְלָא תֶחֱצַד כוּ׳, לֵיחֱרַב בֵּיתָךְ״ כוּ׳, אָמַר לְהוּ ״הָנֵי כּוּלְּהוּ בִּרְכָתָא נִינְהוּ״ כוּ׳. וּמַקְשִׁים עַל זֶה, לָמָּה בֵּרְכָם בִּמְשָׁלִים וְחִידוֹת, הָיָה לוֹ לְבָרְכָם בְּמַרְאֶה וְלֹא בְּחִידוֹת? אֶלָּא לְפִי שֶׁרָאָה מִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה מוֹרֶה עַל ״תִּזְרַע וְלֹא תֶחֱצַד״, וְרָצָה לְהָפְכוֹ לִבְרָכָה בְּאֹפֶן שֶׁתִּתְקַיֵּם מִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה וְהוּא לֹא לֶהֱוֵי נִזּוֹק. כָּךְ בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, רָאָה פַּרְעֹה בָּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלּוֹ כִּי כּוֹכָב מַאֲדִים שֶׁשְּׁמוֹ רָעָה עוֹלֶה כְּנֶגְדָּם, הַמּוֹרֶה עַל שְׁפִיכַת דָּם, וְהוֹרָאַת הַכּוֹכָב הַהוּא לֹא יְתֻקַּן כִּי אִם עַל יְדֵי מוֹהֲלָא אוֹ טַבָּחָא, וּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים, לְפִי שֶׁיֵּשׁ סָפֵק אִם כּוֹכָב זֶה מוֹרֶה עַל הֲרִיגָה מַמָּשׁ, אוֹ עַל פֶּצַע וְחַבּוּרָה לְבַד, אוֹ עַל שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. עַל כֵּן לְתִקּוּן סָפֵק זֶה צָרִיךְ לִשְׁנֵיהֶם לִהְיוֹת מוֹהֲלָא וְטַבָּחָא. וְעַל כֵּן מָסַר ה׳ לְיִשְׂרָאֵל שְׁנֵי מִצְווֹת: דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, לְפִי שֶׁרָצָה לְהַצִּילָם מִמִּשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה וּלְהָסֵב פְּנֵי הוֹרָאָתוֹ שֶׁל הַמַּזָּל הַהוּא עַל טַבָּחָא וּמוֹהֲלָא – טַבָּחָא זְבִיחַת דַּם פֶּסַח, וּמוֹהֲלָא הַיְינוּ דַּם מִילָה. רֶמֶז לַדָּבָר, ״כִּי רָעָה״ עוֹלֶה לְמִסְפַּר ״עָרְלָה״. וְנִצְטַוּוּ עַל שְׁנֵיהֶם לְהִנָּצֵל מֵהֲרִיגָה מַמָּשׁ וּמִפֶּצַע וְחַבּוּרָה. וְאָמַר פַּרְעֹה: רוֹאֶה אֲנִי שֶׁכּוֹכָב שֶׁשְּׁמוֹ רָעָה עוֹלֶה לִקְרַאתְכֶם וְלִקְרַאת כָּל הָעוֹלִים מִמִּצְרַיִם, בֵּין אֲנָשִׁים בֵּין נָשִׁים וָטָף, וְאִם כֵּן בַּמֶּה תְּתַקְּנוּ שְׁנֵי הוֹרָאוֹת הַמַּעֲרָכָה? בִּשְׁלָמָא הָאֲנָשִׁים יְתַקְּנוּ עַל יְדֵי דַּם פֶּסַח וּמִילָה, אֲבָל נָשִׁים וָטָף בַּמֶּה יְתַקְּנוּ? כִּי הַנָּשִׁים אֵינָן בְּמִילָה, וְהַטָּף אֵין דַּרְכָּם לִזְבּוֹחַ. לְפִיכָךְ ״לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה׳, כִּי אוֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים״ לְתַקֵּן הוֹרָאַת הַכּוֹכָב, שֶׁהֲרֵי כְּבָר אֲמַרְתֶּם ״פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב״ (שמות ה:ג). וְזֶה טַעַם עַל ״וְנִזְבְּחָה לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״ (שמות ה:ג) דַּוְקָא, לֹא עַל הַהֲלִיכָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמַר פַּרְעֹה, תֵּלְכוּ לַעֲבוֹד אֵיזוֹ עֲבוֹדָה בְּלֹא זְבִיחָה, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר מִקְנֶה שֶׁלָּכֶם פֹּה. עַל כֵּן אָמַר מֹשֶׁה ״וְנִזְבְּחָה״, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּגְעוּ הַהוֹלְכִים בַּדֶּבֶר אוֹ בַּחֶרֶב מִצַּד הוֹרָאַת הַכּוֹכָב. וְעַל כֵּן הִזְכִּיר לְשׁוֹן פְּגִיעָה הַמּוֹרָה עַל הַהוֹלְכִים עַל כָּל פָּנִים. וְאִם כֵּן, פִּיךָ עָנָה בְּךָ, שֶׁאַתֶּם צְרִיכִים לְתַקֵּן פְּנֵי הוֹרָאַת הַמַּעֲרָכָה הַמּוֹרָה עַל דֶּבֶר וְחֶרֶב, וְזֶה לֹא יְתֻקַּן כִּי אִם עַל יְדֵי הַגְּבָרִים, וּבְהֶכְרֵחַ יִשָּׁאֲרוּ נָשִׁים וָטָף עִמָּנוּ.