כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ח · פסוק כז
וַיָּסַר הֶעָרֹב. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: וְלֹא מֵתוּ כְּמוֹ שֶׁמֵּתוּ הַצְפַרְדְּעִים, שֶׁאִם מֵתוּ הָיָה לָהֶם הֲנָאָה בָּעוֹרוֹת. וְאֵין לְהַקְשׁוֹת לָמָּה מֵתוּ הַצְפַרְדְּעִים וְלֹא הָלְכוּ לָהֶם כְּמוֹ הֶעָרֹב וְהָאַרְבֶּה, וְאֵין לוֹמַר כְּדֵי שֶׁתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ, דְּאִם כֵּן לָמָּה לֹא מֵתוּ גַּם הָאַרְבֶּה. תְּשׁוּבָה לַדָּבָר: שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְלַמֵּד שֶׁהַמּוֹסֵר עַצְמוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם יִנָּצֵל. לְפִיכָךְ מֵתוּ כָּל הַצְפַרְדְּעִים שֶׁלֹּא עָלוּ בַּתַּנּוּרִים, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ חַיִּים כִּי אִם אוֹתָן שֶׁעָלוּ בַּתַּנּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ח:ט) ״וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרוֹת וּמִן הַשָּׂדוֹת״ — מַשְׁמָע אֲבָל לֹא אוֹתָן שֶׁבַּתַּנּוּרִים, לְפִי שֶׁמָּסְרוּ אֶת עַצְמָם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. וּמִכָּאן לָמְדוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לִמְסוֹר נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. וְלָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁהַמּוֹסֵר עַצְמוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם יִנָּצֵל, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מוֹסֵר עַצְמוֹ — הַרְבֵּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא לְסַבֵּב לוֹ מִיתָה מִמָּקוֹם אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁמֵּתוּ אוֹתָן הַצְפַרְדְּעִים שֶׁלֹּא עָלוּ בַּתַּנּוּרִים. וְהֶעָרֹב וְהָאַרְבֶּה הָלְכוּ לָהֶם שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם הֲנָאָה בָּעוֹרוֹת, וּבְאוֹתָן הַמְּלוּחִים שֶׁמָּלְחוּ מֵהֶם (שמות רבה יג:ז).