כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ו · פסוק ב
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳. ״אֵלָיו״ מְיוּתָּר לְגַמְרֵי, כִּי כְּבָר הִזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. וְנִרְאֶה לִי עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין פס״ז, ראב״ע, ספורנו שמות ב י) שֶׁלְּכָךְ נִקְרָא ״מֹשֶׁה״ וְלֹא ״מָשׁוּי״, שֶׁנִּמְשָׁה מִמַּיִם, לְפִי שֶׁ״מֹשֶׁה״ לְשׁוֹן הֹוֶה, וְרוּחַ ה׳ דִּבֵּר בְּבַת פַּרְעֹה לִקְרֹאתוֹ ״מֹשֶׁה״ לְשׁוֹן מֹשֶׁה וּמוֹשֵׁךְ, כִּי הוּא הַמּוֹשֵׁךְ אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת מִן הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים. וְאִלּוּ הָיָה מֹשֶׁה בּוֹדֵק בִּשְׁמוֹ, הָיָה נוֹדַע לוֹ בֶּאֱמֶת כִּי עַל יָדוֹ יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הָיָה קוֹרֵא תִּגָּר לֵאמֹר ״לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי, לָמָה הֲרֵעֹתָה״ וְגוֹ׳. אָכֵן, מִצַּד אַחֵר יֵשׁ לִלְמֹד זְכוּת עַל מֹשֶׁה, שֶׁבָּדַק בְּמַהוּת עַצְמוֹ וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ כְּבַד פֶּה וּלְשׁוֹן, עַל כֵּן חָשַׁב שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁלִיחוּת זֶה. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְדַבֵּר״ – דִּבּוּר קָשֶׁה, ״אֱלֹהִים״ – זֶה מִדַּת הַדִּין, ״אֶל מֹשֶׁה״ – לוֹמַר שֶׁהוּא רָאוּי לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל שֶׁלֹּא בָּדַק בִּשְׁמוֹ ״מֹשֶׁה״ וּלְהָבִין מִתּוֹכוֹ שֶׁהוּא יִהְיֶה מוֹשֶׁה וּמוֹשֵׁךְ אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת. וּמִצַּד זֶה לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר ״לָמָה הֲרֵעֹתָה״. אָכֵן, מִצַּד עַצְמוּתוֹ נִתְמַלֵּא ה׳ עָלָיו רַחֲמִים, ״וַיֹּאמֶר״ – אֲמִירָה רַכָּה, ״אֵלָיו״ – בִּשְׁבִיל מַהוּת עַצְמוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁהָיָה כְּבַד פֶּה וּלְשׁוֹן, עַל כֵּן מָלֵא לִבּוֹ לוֹמַר ״לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי״. וּבִשְׁבִיל ״אֵלָיו״ נֶאֱמַר לוֹ ״אֲנִי ה׳״ הַמּוֹרֶה עַל רַחֲמִים, כִּי שְׁמוֹ וּמַהוּתוֹ סָתְרֵי אַהֲדָדֵי. לְכָךְ אָמַר ״אֲנִי ה׳״ מָלֵא רַחֲמִים לְדוּנְךָ לְכַף זְכוּת.