כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ג · פסוק יד
אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם״, וְעוֹד מַהוּ שֶׁאָמַר ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה״, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו״, שֶׁהֲרֵי עִם מֹשֶׁה הוּא מְדַבֵּר. וְנִרְאֶה לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן ״אֶהְיֶה״ מוֹרֶה עַל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִהְיֶה עִמָּהֶם, וּמֹשֶׁה הָיָה יָרֵא שְׁנֵי מִינֵי יִרְאָה: הָאַחַת שֶׁלֹּא יִנָּזֵק בִּשְׁלִיחוּת זֶה, הַשְּׁנִיָּה הִיא פֶּן לֹא יַנִּיחוּם הַמִּצְרִים לָלֶכֶת. אֲבָל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ יְרֵאִים כִּי אִם פֶּן לֹא יַנִּיחֵם פַּרְעֹה לָלֶכֶת. עַל כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה״, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר לוֹ לְמַעְלָה (שמות ג:יב) ״כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ״, גַּם בִּכְלַל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַזִּיקוּם הַמִּצְרִים וְיַנִּיחוּם לָצֵאת. אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל תֹּאמַר ״אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם״, כִּי אֵין צֹרֶךְ לְהוֹדִיעָם שֶׁ״אֶהְיֶה עִמְּךָ״ בִּשְׁלִיחוּת זֶה, אֲבָל מֹשֶׁה הָיָה צָרִיךְ לִשְׁנֵיהֶם.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁמַּאֲמַר ״אֲשֶׁר אֶהְיֶה״ הוּא נְתִינַת טַעַם עַל שֵׁם ״אֶהְיֶה״, כִּי לְכָךְ אֲנִי נִקְרָא בְּשֵׁם ״אֶהְיֶה״ לְפִי שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה וְהֹוֶה בְּכָל הַזְּמַנִּים, בֶּעָבָר וּבַהֹוֶה וּבֶעָתִיד. לְכָךְ אָמַר ״כֹּה תֹאמַר אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי״, כִּי אֵין צָרִיךְ כָּל כָּךְ בִּנְתִינַת טַעַם לְיִשְׂרָאֵל. וּמַה שֶּׁאָמַר עוֹד ״כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם״ וְגוֹ׳, כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה נִזְכָּר בְּשֵׁם הָעֶצֶם הַזֶּה, כִּי אִם בְּשֵׁם ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם״ כוּ׳. זֶהוּ שֶׁאָמַר (שמות ג, טו) ״זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם״, הַיְינוּ ״אֶהְיֶה״, ״וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר״, זֶהוּ שֵׁם ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם״, שֶׁבּוֹ יִהְיֶה נִזְכָּר תָּמִיד, לֹא בְּשֵׁם הָעֶצֶם.
וְלִי נִרְאֶה לְפָרֵשׁ, כִּי לְפִי שֶׁשֵּׁם אֶהְיֶה נִגְזָר מִלְּשׁוֹן הֲוָיָה וּמוֹרֶה עַל נִצְחִיּוּתוֹ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, עַל כֵּן אָמַר ״זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם״ (שמות ג:טו), רוֹצֶה לוֹמַר זֶה שְׁמִי מוֹרֶה שֶׁאֲנִי לְעוֹלָם, רוֹצֶה לוֹמַר מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם מְצִיאוּתִי שָׁוָה. וְ״זֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר״ (שמות ג:טו), זֶהוּ שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי נִקְרָא ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב״ (שמות ג:טו), לִהְיוֹת נִזְכָּר בְּשֵׁם זֶה תָּמִיד, מוֹרֶה שֶׁלֹּא לְבַד שֶׁאֲנִי שָׁוֶה בִּמְצִיאוּת מִצַּד עַצְמִי בְּכָל הַזְּמַנִּים, אֶלָּא אֲפִלּוּ שֶׁבְּכָל הַזְּמַנִּים יִזָּכֵר שְׁמִי עַל יִרְאֵי ה׳ וְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שָׁוֶה בְּשָׁוֶה, כְּשֶׁהַבָּנִים אוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה יְדֵי אֲבוֹתָם הַקְּדוֹשִׁים, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתִי לְאַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב שֶׁנִּקְרֵאתִי בִּשְׁמִי עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כָּךְ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יִזָּכֵר שְׁמִי עַל כָּל הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה׳ קוֹרֵא (יואל ג:ה). זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר״.
וְלְפִי נְבוּאַת יְחֶזְקֵאל, אֲשֶׁר מִשָּׁם מַשְׁמָע שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ בְּמִצְרַיִם רָעִים וְחַטָּאִים, אִם כֵּן לֹא הָיָה בְּיָדָם שׁוּם זְכוּת, וְלֹא נִגְאֲלוּ כִּי אִם בִּזְכוּת שְׁנֵי דְבָרִים: א׳ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הוּא עִמָּהֶם בַּגָּלוּת כִּבְיָכוֹל, כְּמַרְגִּישׁ בְּצָרוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ג יט) ״כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאוֹבָיו״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע ז ט) ״וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל״. ב׳ בִּזְכוּת הָאָבוֹת. עַל כֵּן אָמַר ״כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם״ (שמות ג יד), נָקַט שֵׁם זֶה דַּוְקָא הַמּוֹרֶה עַל ״עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה״ (תהלים צא טו). ״וַיֹּאמֶר עוֹד כֹּה תֹאמַר וְגוֹ׳ ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם״ וְגוֹ׳ (שמות ג טו), הַיְינוּ זְכוּת אָבוֹת. שְׁתַּיִם אֵלּוּ חָבְרוּ לְהוֹצִיאָם מִצָּרָה לִרְוָחָה.