אור ברסלב

כלי יקר על נביאים· רבי שמואל לאנייאדו

הקדמת הספר

הקדמת המחבר

ידוע ומפורסם הכרח וצורך התוכחו' כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואשם וע"י התוכחו' ישוב וניחם אל האלהים וזאת היתה ראש פנת השלם במשנה אהוב את התוכחות שיבואו לו מאת הש״י יהיו סבה לפשפש במעשיו ולשוב ע״ד אם רואה אדם שייסורין באים עליו יפשפש במעשיו או אמ׳ אהוב את התוכחו' שיוכיחוהו חביריו ורבותיו וש"עה אמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח כו׳ כי צריך סדר בענין התוכחות כדי שיקובלו ברצון טוב ואל יבעטו בהם וכ"מש חז״ל תמהני אם יש בדור הזה מי שידע להוכיח ור׳ עקיבא אמר תמהני אם יש מי שיקבל תוכחת והא בהא תליא ולזה הודיע ש"עה האופן הנאות של התוכחת כמו שפי' הדרשנים אל תוכח לץ שלא תבזהו בדברים ותאמר לו לץ אתה וכיוצא כי יוסיף על חטאתו פשע אלא תכבדהו באמור לו שהוא חכם ולא יאות לחכם כמוהו להתלוצץ וזהו הוכח לחכם אל הלץ הנז׳ ובזה יאהבך ולע"דן הכונ' שלא יוכיח הלץ על פניו לומ' לו עשית כך וכך כי יעיז פניו בו וישנאהו אכן צריך בשעת תוכחתו להפוך פניו כנגד החכם שלא יקפיד כי לא נכשל בזה והלץ יבין כי אותם הדברים צדקו בו יחדיו וזהו הוכח לחכם שתהפוך פניך כלפי החכם ותוכיחהו ואז לא יבוש הלץ הנז׳ אלא יאהבך כי ראה טוב כונתך שלא רצית לביישו וזהו לע״ד טעם הוכח תוכיח את עמיתך ר״ל אל תוכיחנו כמו מוכיח לרשע אלא אם תרצה להוכיח תמיד אודיעך דרך ישרה תוכיח את עמיתך תוכיחנו כאלו הוא עמיתך עם אתך בתורה ומצות ובזה לא יבעוט בך ולא תשא עליו חטא שאם תוכיחנו בזולת זה האופן תשא עליו חטא שיבעט בך ולא יקבל התוכחת ואפשר שיעשה להכעיס. או יאמר הוכח תוכיח וכו׳ אם ראית דבר מגונה באיש שאינו עמיתך ואתה רוצה להוכיחו אפשר שאם תוכיחנו יעיז פנים כנגדך ותשא עליו חטא שיפצור ואון ותרפי' הפצר ע"כ טוב שלא תוכיחנו כי אם עשה זאת איפה בני שתוכיח את עמיתך וזולתו שאינו עמיתך יקבל התוכחת שהוכחת לעמיתך וז״ש הוכח אם תרצה להוכיח לשאינו עמיתך התחכם ותוכיח את עמיתך ולא תשא עליו של הוכח הנז׳ חטא והיא תחבולה ע"ד החרבתי גוי' נשמו פינותם אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר. וע"ז אמר ש"עה אומ׳ לרשע צדיק אתה כו׳ שפי' חז״ל ולמוכיחי' ינעם לומר לרשע צדיק אתה ולא יאות לך לחטוא חטא כזה כי בזה יבוש וישוב וניחם מרעתו ולכן ראוי שעליה' תבא ברכת טוב אובד וחוטא שיעשה טוב על ידו שהוכיחו ואז יאמר יחולו ברכות על ראש פלו' שהחזירני למוטב וזהו ברכת טוב לעניות דעתי ברכת אובד ורשע כשיחזור בו ויהיה צדיק וטוב זהו ברכת טוב ע"ז אמר ש"עה כסף נבחר לשון צדיק לדבר התוכחו' באופן צח נאה ומתקבל עד שיעשה לב הרשעים כמעט מצד התוכחות שישמעו מלשון הצדיק יתמעט לב הרשעים והיה כאלו היה מעט מזער. או יאמר כסף נבחר לשון צדיק שהזכיר כאן תנאי גדול צריך להמצא במוכיח שאצ"ל שיהיה צדיק במעשיו אלא שלם גם בדבורו שלא נכשל בפיו ובלשונו לדבר נבלה או ליצנות שאם נכשל באחת מאלה לא יקובלו דבריו כי החטא גורם בהיותו כרוך שם בלשונו להקל בדבריו אמנ' בהיותו נקי מכל סיג חטא כסף נבחר לשון צדיק שהלשון בעצמו צדיק בדבורו וגם הוא של צדיק במעשיו עד שנמצא שלם בדיבור ובמעשה אז לב רשעי' יכנע ויהיה כמעט כדפי׳ או כמעט בערכו כי יכניעם בארשת פיו כי כמעט הם לפניו כיון שהוא שלם במעשיו ודבורו ולזה אמרו בס״ה בפסוק עד עת בא דברו שתיבת דברו חוזר אל יוסף שבא דברו של יוסף ואמרת ה׳ צרפתהו לדברו של יוסף ואז כשנמצא ככסף נבחר לשון צדיק אז עלה לגדולה ע"י פתרון חלומות בפיו ולשונו. ולזה היה הוא ית' מבקש מוכיח הגון ואמר הנביא ואשמע את קול אדני אומ' את מי אשלח שיהיה הגון לשליחות כזה להוכיח עם בני ישראל ואחר שאמצא אותו הגון מי הוא שירצה לילך כי מי יכניס עצמו בתגר כזה לתת גוו למכים ולחייו למורטים כי אומנות כזה של התוכחות ולעם קדוש כבד מאד ומסוכן מה׳ ומישראל מה׳ כי יעניש המדבר בלי כיוון דבריו ומישראל פן יבולע מהם וזהו מי ילך לנו בלשון רבים לכלול הב׳ בחינות מצדו ית' ומישר' שהרי מר"עה אדון כל הנביאים נכשל בשמעו נא המורים ונענש עונש גדול ז״ש ומי ילך לנו וישעיה עצמו לעיל בסמוך לפי שאמ' ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב עף אליו א' מן השרפים ובידו רצפה ואחז״ל רצפה רצוץ פה של מי שאמר לעם קדוש עם טמא שפתים שמדברים קשות אל מוכיחם ונגע על שפתיו ואמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עוניך אבל עדיין נשאר שארית חטא שצריך אתה לשוב וחטאתך תכופר לעתיד וז״ש וסר בלשון עבר בעון אמנם בחטאתך הנשארת תכופר כי היסורין וצער רצפה הועיל להקל ממדרגת עון אל חטאת ולזה אחר הסרת העון מפיו שמע את קול אדני אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ולפי ששמעתי כן אמרתי אלי מגיעים הדברי' ואומר הנני מוכן מצד מי ילך לנו שאמרת כי לקחתי מוסר מהרצפה ומעתה לא אוסיף פשע על חטאתי הנשארה אלא אדבר במדה ובמשקל ומצד הבחינה של מי אשלח שלחני אם אני ראוי כי אתה תבחר והלואי שתבחרני ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ר״ל לפי שיש ב׳ מיני שמיעות הא׳ שמיעה כדי לעשות מעשה והיא המעולה והב׳ שמיעה לתועלת השמיעה עצמה לבד באשר הוא שם שומע ומיצר על מעשיו ז״ש שמעו שמוע ואל תבינו אעפ"י שלא יהיה אלא שמיעה בלבד לא ע"מ לעשות וראו את אשר אני מראה אתכם ומהפורעניות העתידי' לבא ואעפ"י שלא יהיה כאן אלא ראיה בלבד ואעפ"י שאל תדעו ולא תתנו לב לשוב כאלו לא היו הדברים ולא תדעו מהם עכ״ז ימשך תועלת באשר הוא שם בעת השמיעה והראי' שיכנע לבבכם והחי יתן אל לבו הנה למדנו מזה איך צריך המוכיח לצרף דבריו צרוף לבלתי ידבר תועה על עם יי׳ אלא שיוכיחם בדרך כבוד כי בנים ליי׳ אלהיהם המה. וע״כ היה ירמיהו הנביא ע״ה מסרב מפציר מלכת במלאכות יי׳ באומרו אהה אדני אלי״ם לא ידעתי דבר כי נער אנכי ויאמ' יי׳ כו׳ וישלח יי׳ כו׳ כי מלבד מה שכתבתי בכלי חמדה טעם נכון להפצר זה והוא שלא היה רוצה להיות שליח לפורענותם של ישראל ולזה בקש לו תואנות נער אנכי והוא ית' השיבו ראה הפקדתיך כו׳ גילה לו שהפורענות העתידה לבוא על ישראל הוא תקון והעמדה כי על ע"כום בלבד הוא לנתוש ולנתוץ להאביד ולהרוס אמנם לישראל התכלית לבנות ולנטוע והכרח פי׳ זה הוא חסרון וי״ו העטף מתיבת לבנות דהיל״ל ולבנות וז״ש ראה הפקדתיך כלומ' פקח עיניך ורא' שאין זה שליחות לפורענות כי אדרבה ימשך ממנו כל הטובו' לבנות ולנטוע כי ע"י התוכחת אם תוציא יקר מזולל גדול שכרך מה טוב חלקך ואפשר עוד שגם על הגוים ועל הממלכות אמר שהתכלית בייעודי ה׳ על הפורענו' איננו אלא כדי שישובו אל יי׳ לבנות ולנטוע ע״כ ואפש' עוד במה שקדם שהיה מפציר בשליחו׳ הזה מצד היותו נער ולא ידעתי דבר במשקל פן אכשל בלשוני לדבר כנגדם של ישראל והשיבו הוא יתברך אל תאמר נער אנכי כי לא מבחינת היותך נער ששליחו' כזה יאות לאיש שיבה זקן ונשוא פנים שיקובלו דבריו כי על כל אשר אשלחך תלך ר״ל לא די שתעשה ותצליח בכל אשר אשלחך אלא על כל שתהיה עולה יותר ויותר מאשר אשלחך ואם מבחינה ב׳ פן תכשל בלשונך כי נער אתה ולא נסית באלה ואת כל אשר אצוך תדבר דוקא ולא יותר ואל תיר' מפניה׳ פן ירוצו גולגולתך או פן תכשל בלשונך כי אתך אני להצילך מהם וגם מהכשל בלשונך כי נאום יי׳ מה שתדבר ולא נאומך כדי שתענש וישלח את ידו ויגע על פי כו׳ הנה נתתי דברי בפיך שהדברים ממש סדרתים בפיך והיה פי עם פיך בכל אשר תלך ותדבר נכונה מסודר מאתי ואפי' שיהיו דברים קשים כגידי' לא תאשם כיון שאני נתתים בפיך ואמר ראה הפקדתיך ר״ל ראה בעצמך תראה נשמה יתירה שיש בך ע"י נתינת דברי בפיך זה מורה אשר הפקדתיך על הגוים ועל הממלכות מקטנם ועד גדולם כמו שמצינו שהתנבא א"חכ על הגוים ועל הממלכו' לנתוץ ולהאביד כדי שיראו ישראל ויקחו מוסר וישובו אל יי׳ לבנות ולנטוע גבולם של ישראל אם ישובו בראותם הנעשה בגוים וממלכו' ע״ד מאמר הנביא החרבתי גוי׳ נשמו פינותם אמרתי וכו׳ או אמר ראה על דרך משחז״ל בפסו' רא' קראתי בשם בצלאל כו' שהרא' למש' ע״ה ספר תולדות אדם ששם נכתבו דור דור ודורשיו ופרנסיו וזהו ראה קראתי שהיה שם כתוב בצלאל שיעשה המשכן ולא זולתו כיוצ' בזה אפשר לומ' ראה בספר תולדות אדם שכתוב בו הפקדתיך וכו׳ למדנו מכאן היות צריך המוכיח ירא וחרד מהכשל בלשונו וצריך עזר אלהי להיות אתו עמו ועם פיו לשים דבריו בפיו לבל יכשל כלל. ויחזקאל ע״ה עם היותו זקן ונשוא פנים למוכיח ינעם כי בסבי טעמא טעם זקנים ובישישים חכמה להיישיר העם הנה גם הוא לא נחה דעתו להוכיח את ישראל אלא ב"עכ מינהו הוא ית' מוכיח וכ"מש ואת' בן אדם שמע את אשר אני מדבר אליך אל תהי מרי כבית המרי כו׳ ופי' המפרשים אל תהי מסרב ומפציר בשליחותי כבית המרי העוברים על דברי ולע"דן שכל מי שיש בידו למחות ולהוכיח ואינו מוחה נושא עון ופשע החוטאי' ההם על צוארו כדכתי' הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא כו׳ מכלל הן אתה שומ' לאו הא אם לא תוכיח תשא עליו חטא וז״ש אל תהי מרי כבית המרי ממש אם לא תשמע אשר אני מדבר אליך להוכיחם כי אשמם יהיה תלוי בראשך ותהיה מרי כבית המרי כיון שהיה בידך להוכיח ולא תשא עליהם חטא. או אפשר שמאמ' אל תהי מרי כבית המרי הבטחה לפי שהיה ירא מהתחבר אליהם ואפי' להוכיח פן ילמד מהם כי לזה הוצרך ירמיה להבטחת יי׳ ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם וזה אפשר שאמ' ליחזקאל יהיה לבך בטוח שלא תהיה מרי כבית המרי כי שלוחי מצוה אינן ניזוקין שמע את אשר אני מדבר אליך ללכת בשליחותי ואני מבטיחך שאל תהי מרי כבית המרי שאת' לא תשוב אליהם ולא תלמד מהם. ובכלל זה הובטח שלא ימרה את פיו בחטוא בלשונו וזה הורה לו בתת לו מגלת ספר שיאכלנה להודיעו כי סדור הדברים ממנו ית' מערכי לבו ומענה לשונו יחדיו כדי שלא יכשל כלל ולז״א בן אדם לך בוא אל בית ישראל ודברת בדברי אליהם בדברי ממש והנוסח מסודר אליך מדברי ממש וא"ל אעפ"י שאני קורא אותם בית המרי לא תצטער לאמר שלא ישמעו אליך בי בית מרי המה שסוף סוף בית ישראל המה בית אצלים וזהו לא אל עם כו' אלא אל בית ישראל ולפי זה אמר לא אל עמים כו' אשר לא תשמ' דבריהם כי אני מעיד אליך שאם לא אליהם שלחתיך אלא לזולתם או שאתה בעצמך היית מוכיחם שלא בשליחותי היו שומעים אליך כי טבעם ישר ובית ישראל המה אלא שלהיותך שלוח מאתי הי"צהר מקנטרן לשלא ישמעו אליך ע״ד מה שפי' הראשונים ז״ל בטעם גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה שזה יצרו מקנתרו וזה אין יצרו מקנתרו. וזהו אם לא אליהם שלחתיך המה מטוב טבעם ישמעו אליך אלא שעתה ששלחתיך אליהם בשליחותי ובית ישראל לא יאבו אליך לא מצד עצמך אלא מפני שאני משלחך כי אינם אובים לשמוע אלי והטעם כי כל בית ישראל חזקי מצח ומצא הי"צהר לב טמא מקום להחטיאם וז״ש וקשי לב המה שהו' מקשה ערפם ומקנטרן בהיות' הולך בשליחותי שמא תאמר א"כ ביטול השליחות טוב לז״א הנה נתתי כו׳ למדנו מחוט המשולש מהנביאים האלה היות התוכחת קיום והעמדת העולם שלזה הכריח' הוא ית' ללכת בשליחו' התוכחת אך בזאת שיוכיחו באופן הנאות והיותר טוב כדי שלא יבעטו בתוכחת ולז״א שע״ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון אמר שהמוכיח ההגון הוא מי שיוכיח תוכחת ויחליק אותה בלשונו כרופא הזה שמאכיל לחולה מאכלים מרים מאד ומושח אותם במעט דבש כך צוף דבש אמרי נועם וחלקת לשון התוכחת לקבל מרירות התוכחת כצוף דבש אמרי' נכוני' ומתוקי' אמנ' יש דרך הגון יותר מזה והוא שיוכיח המוכיח אגב התווכחו בתוכחו' שע״ה וכעוסק בהם ובהבנתם ומתוך דבריו השומעי' יקחו מוסר השכל ויקבלו תוכח' הצריך להם כאלו אין כוונתו להוכיח אלא להבין אמרי בינה ממה שאמר שלמה ע״ה וזהו שאמר מוכיח אדם אחרי שאינו מחזיק עצמו למוכיח אלא כאלו אני שלמה המוכיח והוא מתורגמן שמתרגם ובזה האופן מוכיח אדם אחרי בלי ספק שימצא בזה חן יותר ויותר מחן שימצא המחליק לשון בתוכחותיו.

והנה בלי ספק זאת היתה הכוונה האלהית בכתבו ספורי הנביאי' כולם בתוכחת׳ מלבד התועלות הנמשכות מהספורי' הנכבדים ההם בכללם להודיע איך כאשר יסעו מתחת כנפי עבודת ה׳ ויקם להם שטן פלוני׳ וירדה בהם בפרך ובשובם אליו ית' וכאשר יחנו תחת צלו יקים להם מושיע ועל ידו יושיעם לא בחרב ובחנית כי אם בישועתו ית' שמזה יקחו כל הדורות הבאים מוסר השכל כמה ילדות עושה וכמה יין ושכרות העונות עושים כדי שיחזיקו בתורה ובמצות והעבודה אלהית שע"י ההשתעבדות אליו יהיו בני חורין משעבוד מלכיות וחירות מכל מיני פורעניות והכל כאין נגדם מלבד התועלות הפרטיים לאין תכלית כמו שנזכיר ב"סד קצתם ומלב' כל הנז׳ הנה תועלת גדול לכל מי שירצה להוכיח יקר׳ באזני העם תוכחת מגולה מתוכחות הנביאים וישא ויתן בה בדרישה וחקירה השומע ישמע ויבין לאשורו לב יודע מרת נפשו לשוב אליו ית' בכל לבבו והחדל יחדל בהיותו מוכיח נגרר אחרי הנביאי' ותוכחתם חן וכבוד ימצ' ושכל טוב בעיני אלי״ם ואדם השומעים שלא יקפידו כלל יקבלו התוכחות בסבר פנים יפות. וחז״ל פי׳ מוכיח אדם אחרי שהם דבריו ית' על מ"ר ע״ה שהוכיח את ישר' שנקראו אדם הוכיחם אחרי כביכו"ל כאדם שהכעיס לחבירו והמוכיח בא להוכיחו מאחרי חבירו ושלא בפניו כדי שלא יקשה לבו למחול מוכיחו שלא בפניו ואומר לו גדול עונך שעשית עם פלוני גדול מנשוא ואז הולך ומתרפס ושואל ממנו מחילה כך משה לו ית׳ מאחרי ישראל אמ' למה יי׳ יחרה אפך בעמך ההביל החטא ההוא שאינו כדאי לחרות אפו ולישראל כביכו״ל מאחריו ית' אמ' להם עשיתם לכם אלהי זהב הנה חן ימצא יותר ויותר מבלעם שהחליק לשון בברכות ומזה נלמוד לפי הפשט המוכי' לכל אדם יחיד או צבור שיבוא אחרי ואחרי עבודתי חן ימצ' ואעפ"י שמוכיחם ומדבר אליהם קשות ימצא חן ויקובלו דבריו ויהיה אהוב למטה יותר ממחליק לשון וחנף עם הרשעים שהם עצמם ישנאוהו ע״ד משחז״ל גבי עדי שקר אאוגריהו זילי וז״ש גוזל אביו זה הב״ה ואמו זו כ"י ואומר אין פשע בזאת המניעה מהוכיח כי אל תתחר במרעי' אל תקנא בעושי עולה כתיב והוא תועה כי באמת חבר הוא לאיש משחית וחוטא כי נושא עליו חטא וכאלו הוא חבר ושותף בהשחתת האיש משחית כיון שאלו הוכיחו היה נמנע מהשחית לגמרי או חלק מה וזהו חבר הוא לאיש משחית או אמר חבר הוא לאיש משחית זה המחליק לשון הרוצה לבלתי התגרות בחוטא אדרבה הוא גוזל אביו כנז׳ וחבר הוא לאיש משחית עושה לו חבר ואהוב כי חנף הוא ולפי פי׳ הראשון יאמר הדרך הנכון שיוכיח ויאמר הנה הגוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית הוא יצ"הר הוא שטן שמפתה לאדם שיחטא לו ית' והוא מוחל וסולח כיוצא בו הוא הגוזל גזלת אב ואם ואומר אין פשע ומה לך לגזול אביך ואמך שאין זה אלא מהיותך נפש רחבה כבלעם ורחב נפש הנבהל להון יגרה מדון עם כל העולם ובוטח בו ית' יברכוהו וידושן בעה"ז וב"עהב ואמר ובוטח על יי׳ ולא ביי׳ הוא ע"ד מה שפי׳ בכלי חמדה בפסוק אז תתענג על יי׳ שהעונג ההוא יהיה מתנת חנם על כיסו ית' וזהו ובוטח שכרו הוא שעל יי׳ ידושן ולא ינכו לו מזכיותיו רק בזכותו היותו בוטח מספיק שעל יי׳ ידושן וע"ד הסוד במאמר בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא מזלא הוא למעלה ועל יי׳ דיקא אז תתענג על יי׳ וכיוצא בזה הוא על יי׳ ידושן ולכל הפירושים אמר בוטח בלבו הוא כסיל שאל בינתך אל תשען אבל צריך להיות הולך ומתנהג בחכמה כנז׳ להיות מוכיח אדם אחרי דרך דרוש וכמתלהלה יורה זיקים והמה ירדו חדרי בטן החוטא זהו והולך בחכמה ימלט מריב ומדון ולא יהיה כרחב נפש מגרה מדון ונותן לרש במעשיו תוכחות ומוסרים אין מחסור מובטח לו שלא יחטא ולא יבוא לידי חטא כיון שהוא מזכה אין חטא בא על ידו וזהו אין מחסור אמנם ומעלים עיניו רב מארות כי חבר הוא לאיש משחית שאינו ופשוטו של מקרא בצדקה נותן לרש אין מחסור כו׳ ומתייחס הוא המשל לנמשל שאין רשות המצות ומעשים טובים. עלה בידינו מעלת התוכחות בהיותם בסדר נכון רבים משיב מעון ומזכה אותם לעבוד השי״ת ומה טוב ונעים כשילמוד האדם תוכחות הנביאים בהבנה נכונה דבר דבור על אופניו החי יתן אל לבו לשוב וניחם אל האלהים ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו לחזות בנועם יי׳ ולבקר בהיכלו הוא ברחמיו יגמור בעדי להוציא כלי למעשהו כלי יקר שפתי דעת אכי״ר.

תוכן העניינים

כלי יקר על נביאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה