כלי יקר על ויקרא· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כו · פסוק מ
וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְגוֹ׳. מַה שֶּׁנֶּאֱמַר אַחַר הַוִּדּוּי: ״אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי״, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי״, בֵּי״ת שֶׁל ״בְּמַעֲלָם״ מַשְׁמָע שֶׁהֵם מוֹעֲלִים וְהוֹלְכִים, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְהִתְוַדּוּ עֲוֹנָם וּמַעֲלָם״, אֶלָּא שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמִּתְוַדִּים וּמוֹדִים שֶׁחֵטְא זֶה גָּרַם לָהֶם, מִכָּל מָקוֹם הֵם מוֹעֲלִים וְהוֹלְכִים עוֹד טֻמְאָתָם בָּם, כְּמִנְהַג דּוֹרֵנוּ שֶׁהַכֹּל מוֹדִים שֶׁכַּמָּה עֲבֵרוֹת יְדוּעוֹת מְסַבְּבוֹת כָּל הַתְּלָאָה, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָן שָׁבִים מֵהֶם, וַהֲרֵי הַוִּדּוּי כְּטוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁלֹּא יִתְלוּ בַּעֲוֹנָם לְבַד, כִּי יֹאמְרוּ שֶׁאֵינָן מַסְפִּיקִין לְהָבִיא עֲלֵיהֶם כָּל הַמַּכּוֹת הַלָּלוּ, וְיִתְלוּ גַּם בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם, עַל כֵּן נֶאֱמַר: ״אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי״ וְאָז יִרְצוּ בַּעֲוֹנָם וְיִתְלוּ בַּעֲוֹן עַצְמָם. וּפֵרוּשׁ זֶה סָתוּר מִמַּה שֶׁאָמַר דָּנִיֵּאל (ט טז): ״כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ״ וְגוֹ׳.