כלי יקר על ויקרא· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כה · פסוק כה
כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ. רז״ל (סוכה מ:) דָּרְשׁוּ כָּל סְמִיכוּת פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ עַל הָעוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁסּוֹפוֹ לָבוֹא לִידֵי עֹנִי. וְיֵשׁ כִּדְמוּת רְאָיָה לָזֶה מַה שֶּׁאָמַר: ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר״, כָּפַל לְשׁוֹן מְכִירָה לוֹמַר לְךָ שֶׁמִּמְכָּר אֶחָד גּוֹרֵר אֶת חֲבֵרוֹ: כִּי תִמְכְּרוּ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית אָז מְכִירָה זוֹ גּוֹרֶרֶת מִמְכַּר מִטַּלְטְלִין לַעֲמִיתֶךָ, וְאַחַר כָּךְ שָׂדֵהוּ, וְאַחַר כָּךְ עַצְמוֹ, וְאַחַר כָּךְ לְגֵר, כִּי כָל אֶחָד קָשֶׁה מִשֶּׁלְּפָנָיו, עַיֵּן בַּיַּלְקוּט (בהר כה תרסא). וְנִרְאֶה כִּי שִׁנּוּי הַלָּשׁוֹן שֶׁבְּכָל פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ מוֹרֶה עַל זֶה, כִּי בִּמְכִירַת מִטַּלְטְלִין לֹא הִזְכִּיר ״כִּי יָמוּךְ״, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלִּפְעָמִים אָדָם מוֹכֵר מִטַּלְטְלָיו אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מָךְ מֵעֶרְכּוֹ כָּל כָּךְ אֶלָּא שֶׁהוּא נִצְרָךְ לְזוּזֵי. אֲבָל מֵאֲחֻזָּתוֹ אֲפִלּוּ מִקְצָתָהּ אֵינוֹ מוֹכֵר עַד כִּי יָמוּךְ, אֲבָל עֲדַיִן לֹא מָטָה יָדוֹ כָּל כָּךְ, עַל כֵּן הוֹסִיף בְּלוֹקֵחַ בְּרִבִּית ״כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ״, כָּתַב לְשׁוֹן ״עִמָּךְ״ עַל הִתְמוֹטְטוּת וְלֹא עַל ״כִּי יָמוּךְ״, כִּי דָּבָר זֶה גָּלוּי עִמָּךְ כִּי אָזְלַת יָד וּכְכֹחוֹ אָז אֵינוֹ עַתָּה, אֲבָל מַה שֶּׁהוּא מָךְ עֲדַיִן אֵינוֹ עִמָּךְ, כִּי עֲדַיִן לֹא תִּגָּלֶה חֶרְפָּתוֹ בַּקָּהָל כִּי מָךְ הוּא. אֲבָל בְּמוֹכֵר עַצְמוֹ שֶׁקָּשֶׁה מִכֻּלָּם אָמַר ״וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ״, כִּי כְּבָר נִגְלָה עִמָּךְ עָנְיוֹ וּמְרוּדוֹ וְדָחֳקוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא מוּכְרָח לִמְכֹּר עַצְמוֹ. וּבְנִמְכָּר לְגֵר שֶׁנִּגְלָה גַּם לַגֵּר כִּי מָךְ הוּא, לְכָךְ אָמַר ״וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ״. וּלְפִי זֶה צְרִיכִין אָנוּ לוֹמַר שֶׁמִּיכָה גָּרוּעַ מִמָּטָה יָדוֹ, וּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד גְּרוּעִים מִן אַחַת מֵהֶם, וְ״עִמָּךְ״ שֶׁל מִיכָה גָּרוּעַ מִן ״עִמָּךְ״ שֶׁל מָטָה יָדוֹ, וְ״עִמּוֹ״ שֶׁל גֵּר גָּרוּעַ מִכֻּלָּם.