כלי יקר על ויקרא· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כג · פסוק לט
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, יָכוֹל תִּדְחֶה הַחֲגִיגָה אֶת הַשַּׁבָּת, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַךְ״. וְקָשֶׁה, שַׁבָּת מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ. וְנִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, ״אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בְּאׇסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ״, הַיְנוּ בְּיוֹם שֶׁמֻּתָּר לֶאֱסוֹף הַתְּבוּאָה מִן הַשָּׂדֶה לְכָל הַפָּחוֹת לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ, דְּהַיְנוּ בְּיוֹם טוֹב שֶׁאֵינוֹ חָל בְּשַׁבָּת, בְּאוֹתוֹ יוֹם תָּחֹגּוּ הַחֲגִיגָה, אֲבָל לֹא בְּיוֹם שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם אֲסִיפָה מִן הַשָּׂדֶה בְּשׁוּם צַד, אַף אִם אֵין לוֹ מָה לֶאֱכוֹל, וְהַיְנוּ בְּשַׁבָּת. וְאִלּוּ לֹא נֶאֱמַר ״אַךְ״ הָיִיתִי אוֹמֵר ״בְּאׇסְפְּכֶם״ הַיְנוּ בִּזְמַן אֲסִיפָה קָאָמַר וְלֹא בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲסִיפָה.