כלי יקר על ויקרא· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כג · פסוק ב
מוֹעֲדֵי ה׳ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. וּסְמִיךְ לֵיהּ מִצְוַת הַשַּׁבָּת, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י מַה עִנְיָן שַׁבָּת לַמּוֹעֲדִים כוּ׳. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי כְּבָר בֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל (לה ב) עַל מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י הִקְדִּים שַׁבָּת לִמְלֶאכֶת מִשְׁכָּן לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין מִשְׁכָּן דּוֹחֶה שַׁבָּת, כִּי בְּכָל מָקוֹם הַמִּצְוָה הַמֻּקְדֶּמֶת דּוֹחָה אֶת הַמְּאֻחֶרֶת. וּפָסוּק זֶה ״אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ״, מְדַבֵּר בִּקְבִיעוּת הַשָּׁנָה וְהַחֹדֶשׁ וְעִנְיַן הָעִבּוּר. וּמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשָׁה זוֹ: מִנַּיִן שֶׁמְּחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת לְהָעִיד עֲלֵיהֶם, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם״. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁמְּחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת לְהָעִיד עֲלֵיהֶם, כָּךְ יְחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת לְהוֹדִיעַ עֲלֵיהֶם שֶׁנִּתְקַיְּמוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ״ כוּ׳. וְעַל כֵּן הִקְדִּים לְמִצְוַת שַׁבָּת מִצְוַת הָעִבּוּר לְהוֹדִיעַ שֶׁהָעִבּוּר דּוֹחֶה שַׁבָּת. וְאַחַר הַשַּׁבָּת חָזַר וּפֵרֵט מִצְוַת הָעִבּוּר בְּפָסוּק ״אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה׳״, כְּדֵי לְהַקְדִּים מִצְוַת הַשַּׁבָּת לָעִבּוּר, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין הָעִבּוּר דּוֹחֶה שַׁבָּת, וְהָא לְהָעִיד עֲלֵיהֶם, וְהָא לְהוֹדִיעַ עֲלֵיהֶם שֶׁנִּתְקַיְּמוּ. וְדִין זֶה יֵשׁ גַּם בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה פֶּרֶק א׳.
דָּבָר אַחֵר ״אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם״, קְרִיאָה זוֹ הִיא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בְּהִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח כוּ׳ לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּמוֹעֲדָם״, וְעַל קְרִיאָה זוֹ אָמַר ״אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי״. אָמְנָם כְּשֶׁאֵין עֲסוּקִים בָּהֶם כִּי אִם בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה אֵינָן מוֹעֲדֵי ה׳ כְּלָל, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיה א יד): ״חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי״. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה׳ בְּמוֹעֲדֵיכֶם״, (במדבר כט לט) לְפִי שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן חֶצְיוֹ לַה׳ וְחֶצְיוֹ לָכֶם.