אור ברסלב
כלי יקר על ויקרא פרק כא › פסוק ב

כלי יקר על ויקרא· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרק כא · פסוק ב

פסוק א

כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ. טַעַם אִסּוּר הַטֻּמְאָה הוּא בַּעֲבוּר רוּחַ הַטֻּמְאָה הַנִּשְׁאָר דָּבֵק בְּגוּף הָאָדָם, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא״ וְלֹא אָמַר ״בְּנֶפֶשׁ״, לְפִי שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִצַּד עַצְמָהּ טְהוֹרָה הִיא וְאֵין בָּהּ שׁוּם צַד טֻמְאָה, אַךְ שֶׁהַנֶּפֶשׁ סִבַּת הַטֻּמְאָה, כִּי כָל שְׁאָר הַבַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם נֶפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת כִּי אִם רוּחַ הַחִיּוּנִית לְבַד, אֵין מִיתָתָם כִּי אִם פֵּרוּד הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, וְאֵין מַלְאַךְ הַמָּוֶת מִזְדַּקֵּק לָהֶם כְּלָל, עַל כֵּן אֵין בָּהֶם טֻמְאָה חֲמוּרָה. אֲבָל נִשְׁמַת הָאָדָם אֵינָהּ יוֹצֵאת כִּי אִם עַל יְדֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת הַמּוֹצִיאָהּ מִשָּׁם בְּעַל כָּרְחָהּ, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד כט): וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְהוּא בָּא מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא וּמֵבִיא הַטֻּמְאָה עַל הַגּוּף, זוּלַת הַצַּדִּיקִים וִיחִידֵי הַדּוֹר אֲשֶׁר מִיתָתָם בִּנְשִׁיקָה לֹא עַל יְדֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת, אֵין בָּהֶם שׁוּם צַד טֻמְאָה. לְפִיכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי ברכות פ״ג ה״א) שֶׁבַּיּוֹם שֶׁמֵּת רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ בָּטְלָה הַכְּהֻנָּה, כִּי לֹא נִטְמְאוּ בּוֹ הַכֹּהֲנִים כְּלָל.

וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מִזֶּרַע אַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה׳, אָז מִיתָתוֹ עַל יְדֵי נְשִׁיקָה וְאָז פָּרְחָה מֵהֶם הַטֻּמְאָה, וְנִמְשְׁכָה קְדֻשָּׁה זוֹ מִן אַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה׳ אֶל כָּל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ, שֶׁבְּכֻלָּם אֵין שׁוּם צַד טֻמְאָה, עַל כֵּן מֻתָּר לַכֹּהֵן לְהִתְעַסֵּק בִּקְרוֹבָיו, אָבִיו וְאִמּוֹ וּבְנוֹ וּבִתּוֹ וְאָחִיו, כִּי כֻלָּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הֵמָּה, וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן כְּגוּפוֹ דָּמֵי. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמִּתְעַסֵּק בָּהֶם יֵשׁ לוֹ טֻמְאַת שִׁבְעָה, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַטֻּמְאָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ שֶׁתִּהְיֶה מִתְנַגֶּדֶת אֶל קְדֻשַּׁת הַכֹּהֵן, מֵאַחַר שֶׁעַצְמוּת הַטֻּמְאָה קַלָּה קְצָת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִטַּמֵּא בִּשְׁאָר כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ קְרוֹבוֹ, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר מוּטָל עַל קְרוֹבָיו, וְאִם אֵין לַכֹּהֵן קְרוֹבִים מוּטָב שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בוֹ יִשְׂרְאֵלִים. וְאִם אֵין כָּאן לֹא זֶה וְלֹא זֶה, הֲרֵי הוּא מֵת מִצְוָה וּפְשִׁיטָא שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְהִתְעַסֵּק בּוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּיִשְׂרָאֵל מֻתָּר. וְכֹהֵן גָּדוֹל אָסוּר בְּכָל הַקְּרוֹבִים, כִּי מִצַּד גֹּדֶל קְדֻשָּׁתוֹ אֲפִלּוּ טֻמְאָה קַלָּה פּוֹגַמְתָּהּ.

כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו. אָמְרוּ רז״ל (יבמות כב:) ״שְׁאֵרוֹ״ זוֹ אִשְׁתּוֹ. וְקָשֶׁה, מַהוּ זֶה שֶׁאָמַר ״הַקָּרוֹב אֵלָיו״, לְשׁוֹן זָכָר, ״הַקְּרוֹבָה אֵלָיו״ מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר, וְלָמָּה קָרָא לְאִשְׁתּוֹ ״שְׁאֵרוֹ״, וְלָמָּה הִקְדִּימָהּ לְאָבִיו וְאִמּוֹ. וּבְדֶרֶךְ הַפְּשָׁט נִרְאֶה לְפָרֵשׁ כִּדְמַסִּיק בְּפֶרֶק הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ (יבמות סג.): אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי לְאֵלִיָּהוּ: בַּמֶּה אִשָּׁה עוֹזַרְתּוֹ לְאָדָם? אָמַר לֵיהּ: אָדָם מֵבִיא חִטִּין חִטִּין כּוֹסֵס, פִּשְׁתָּן פִּשְׁתָּן לוֹבֵשׁ, לֹא נִמְצֵאת מְאִירָה עֵינָיו וּמַעֲמִידָתוֹ עַל רַגְלָיו? וּלְפִי זֶה וַדַּאי אִשְׁתּוֹ מְפַרְנַסְתּוֹ וַהֲרֵי הִיא שְׁאֵרוֹ, הַיְינוּ מְזוֹנוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו, כִּי הַמָּזוֹן נֶהְפָּךְ אֶל גּוּף הַנִּזּוֹן. וּבֵאוּר הַכָּתוּב שֶׁיִּטַּמָּא לְמִי שֶׁהוּא זָן אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁהַמָּזוֹן קָרוֹב אֶל עַצְמוּתוֹ לְהוֹסִיף בּוֹ לֵחָה תְּמוּרַת מַה שֶּׁנִּתַּךְ מִמֶּנּוּ, וְעַל כֵּן כָּל אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ דָּמְיָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְרֵאת עֶצֶם מֵעֲצָמָיו כִּי אִם ״זֹאת הַפַּעַם״, בִּיצִירָה רִאשׁוֹנָה, מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁלְּדוֹרוֹת הִיא מְאִירָה עֵינָיו בִּשְׁאֵרוֹ וּמְזוֹנוֹ, עַל כֵּן רָאוּי שֶׁיִּטַּמָּא לָהּ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא תִּטְעֶה לוֹמַר שֶׁיּוּכַל לִטַּמֵּא לְכָל מִי שֶׁזָּן וּמְפַרְנֵס אוֹתוֹ, עַל כֵּן הוֹצִיא הַמָּזוֹן בִּלְשׁוֹן ״שְׁאֵרוֹ״, שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוֹ לְשׁוֹן אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח יב): ״שְׁאֵר אָבִיךָ הִיא״, וְלֹא אָמַר ״אִשְׁתּוֹ״ בְּפֵרוּשׁ כְּדֵי לְפָרֵשׁ הַטַּעַם לָמָּה הוּא מִטַּמֵּא לָהּ.

וְעַל צַד הָרֶמֶז יֵשׁ לְהוֹצִיא מִכָּאן דִּין, מַה שֶּׁאָמְרוּ רז״ל (מו״ק כה): תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמֵּת הַכֹּל כִּקְרוֹבָיו. וְעָלָיו אָמַר: ״כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו״, כִּי ״שְׁאֵרוֹ״ הַיְינוּ מְזוֹנוֹ, כְּאָמְרוּ רז״ל (ברכות יז;): כָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי כוּ׳. וְאָמְרוּ רז״ל (ב״ק ס.): אֵין פֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם כִּי אִם בַּעֲבוּר הָרְשָׁעִים, וְאֵינוֹ מַתְחִיל כִּי אִם בַּצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ה): ״כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ״, שֶׁכְּבָר נֶאֱכַל הַגָּדִישׁ, דְּהַיְינוּ הַצַּדִּיקִים. הִנְּךָ רוֹאֶה שֶׁקָּרָא לַצַּדִּיקִים ״גָּדִישׁ״, כְּגָדִישׁ זֶה שֶׁאוֹכְלִים מִמֶּנּוּ, כָּךְ כָּל הָעוֹלָם נִזּוֹנִין בַּעֲבוּר הַצַּדִּיקִים. וְעִנְיַן ״כְּבָר נֶאֱכַל״, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בְּטַכְסִיסֵי מִלְחָמָה, כִּי מִדֶּרֶךְ הַלּוֹחֲמִים לִסְתּוֹם תְּחִלָּה מַעְיְנוֹת הָעִיר וְלִשְׂרוֹף גְּדִישָׁם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם מִמֶּה לְהִתְפַּרְנֵס, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בְּמַכּוֹת שֶׁל פַּרְעֹה (שם ח יז), כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא מֵסִיר צִלּוֹ מֵעֲלֵיהֶם תְּחִלָּה וּמְקַלְקֵל גְּדִישָׁם שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם מַה לֶּאֱכוֹל בִּזְכוּתוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיְחִי (נ י) ״בְּגוֹרֶן הָאָטָד״ עִנְיַן הַקּוֹצִים וְהַגָּדִישׁ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו״, רֶמֶז לְתַלְמִיד חָכָם הַמֵּזִין אוֹתוֹ וְהַכֹּל כִּקְרוֹבָיו. וְהִקְדִּימוֹ לְאָבִיו וְאִמּוֹ, כְּאָמְרוּ רז״ל (ב״מ לג.): אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, אֲבֵדַת רַבּוֹ קוֹדֶמֶת כוּ׳. וְזֶה יִכְלוֹל גַּם בִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיק אָבַד אוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, לְכָךְ הִקְדִּים אֲבֵדַת רַבּוֹ.

לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו. כִּי אִמּוֹ אֵינָהּ מִזֶּרַע אַהֲרֹן זוּלַת מִצַּד שֶׁהִיא כְּגוּף בַּעְלָהּ, עַל כֵּן הִקְדִּים הָאֵם, הַדָּבָר שֶׁהוּא חִדּוּשׁ יוֹתֵר. אֲבָל בְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁאָמַר ״לֹא יִטַּמָּא״, הִקְדִּים הָאָב, כִּי זֶה חִדּוּשׁ יוֹתֵר מַה שֶּׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְאָבִיו שֶׁהוּא מִזֶּרַע אַהֲרֹן. וְאִם נַפְשְׁךָ לְפָרֵשׁ זֶה דֶּרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ, נוּכַל לוֹמַר שֶׁיּוֹתֵר קָרוֹב לִשְׁמוֹעַ שֶׁיִּטַּמָּא לְאִמּוֹ כִּי נִצְטַעֲרָה עָלָיו הַרְבֵּה בְּהֵרָיוֹן וְלֵידָה וְגִדּוּל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּאָב, עַל כֵּן יִהְיוּ שְׁנֵי מְקוֹמוֹת אֵלּוּ, הֵן ״יִטַּמָּא״ הָאָמוּר כָּאן, הֵן ״לֹא יִטַּמָּא״ הָאָמוּר בְּכֹהֵן גָּדוֹל, כֻּלָּם דֶּרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ. וְעוֹד שֶׁאִמּוֹ יוֹתֵר וַדָּאִית מִן אָבִיו, כִּי שֶׁמָּא זִנְּתָה אִמּוֹ עִם אַחֵר וְזֶה אֵינוֹ אָבִיו, וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ. וְעוֹד שֶׁנִּוּוּל שֶׁל הָאִשָּׁה קָשֶׁה מִן נִוּוּל הָאִישׁ, עַל כֵּן הִקְדִּים אִמּוֹ לוֹמַר לְךָ שֶׁאִם שְׁנֵיהֶם מוּטָלִים לְפָנָיו חַיָּב לְטַפֵּל תְּחִלָּה עִם אִמּוֹ. אֲבָל בְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יִטַּמָּא״ הִקְדִּים הָאָב בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ, וְקַל לְהָבִין.

תוכן העניינים

כלי יקר על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה