כלי יקר על ויקרא· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק יט · פסוק לב
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן. נִרְאֶה שֶׁהִדּוּר יוֹתֵר מִקִּימָה, כִּי בִּכְלַל הַהִדּוּר גַּם הַקִּימָה. וְהַזִּקְנָה יוֹתֵר חֲשׁוּבָה מִן הַשֵּׂיבָה, כִּי יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן מָה רָאוּ רז״ל לִדְרֹשׁ ״זָקֵן״ – זֶה שֶׁקָּנָה חָכְמָה (קדושין לב:), בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְפָרְשׁוֹ כִּפְשׁוּטוֹ. אֶלָּא שֶׁקָּשֶׁה לְרז״ל, הֲרֵי הַהִדּוּר יוֹתֵר חָשׁוּב מִן הַקִּימָה, וְהַשֵּׂיבָה מִן הָרָאוּי לְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִן הַזִּקְנָה, שֶׁהֲרֵי בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁטַּעַם כִּבּוּד הַשֵּׂיבָה הוּא בַּעֲבוּר הַחָכְמָה הַמְּצוּיָה בָּהֶם יוֹתֵר מִבְּזוּלָתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב יב): ״בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה״. עַל כֵּן אָמַר אִיסִי בֶּן יְהוּדָא שֶׁכָּל שֵׂיבָה בְּמַשְׁמָע וַאֲפִלּוּ עַם הָאָרֶץ (קידושין לב:), אַחַר שֶׁהַחָכְמָה מְצוּיָה בּוֹ יוֹתֵר מִבְּזוּלָתוֹ רָאוּי לְכַבְּדוֹ בַּעֲבוּר חָכְמָתוֹ. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם ״זָקֵן״ – זֶה שֶׁקָּנָה חָכְמָה וְהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ, כִּי הַדָּבָר הַקָּנוּי מוֹרֶה עַל הִשְׁתַּדְּלוּת הַקּוֹנֶה שֶׁטָּרַח בָּהּ לִקְנוֹתָהּ, וְהוּא הַשֵּׂכֶל הַנִּקְנֶה לָאָדָם, וַדַּאי הוּא רָאוּי יוֹתֵר לְכַבְּדוֹ מִן הַשֵּׂיבָה שֶׁבָּאָה לוֹ הַחָכְמָה מֵעַצְמָהּ, כִּי רֹב יָמִים יְדַבְּרוּ בְּחָכְמָה.
וּלְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּכִבּוּד אָב וָאֵם וְרַבּוֹ, שֶׁהִשְׁוָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבוֹדָם לִכְבוֹדוֹ וּמוֹרָאָם לְמוֹרָאוֹ (קידושין ל:), שֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁכְּשֵׁם שֶׁכִּבּוּד שֶׁל שֵׂיבָה וְזָקֵן עָלֶיךָ כָּךְ מוֹרָאָם מוּטָל עָלֶיךָ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ״, דַּוְקָא מוֹרָא רַבְּךָ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם, כִּי הוּא נִקְרָא ״אֱלֹהֶיךָ״, כִּדְאִיתָא (שמות ז א): ״רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה״, וּכְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים כב:): ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״ לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְזֶה מְדַבֵּר בְּמוֹרָא רַבְּךָ דַּוְקָא. וּמַה שֶּׁקְּרָאוּהוּ ״זָקֵן״ בְּמִלָּה מוּרְכֶּבֶת, לְהוֹדִיעַ שֶׁאַחַר שֶׁקָּנָה שְׁלֵמוּתוֹ בְּיָמִים מוּעָטִים הֲרֵי הוּא כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה.