כלי יקר על ויקרא· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק יד · פסוק ט
וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ, וְאַחַר כָּךְ פֵּרַט: אֶת רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו, אַף עַל פִּי שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה טז) דָּרְשׁוּ זֶה בִּכְלָל וּפְרָט מִכָּל מָקוֹם לְפִי דַּרְכֵּנוּ נוּכַל לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ פֵּרַט שְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי אֵבָרִים אֵלּוּ, לְפִי שֶׁהֵם קְרוֹבִים אֶל שְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי עֲבֵרוֹת אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם בָּאִים הַנְּגָעִים. ״אֶת רֹאשׁוֹ״, לְכַפֵּר עַל גַּסּוּת הָרוּחַ הָרוֹצֶה לִהְיוֹת לְרֹאשׁ לְכָל דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ג טז-יז): ״יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וְגוֹ׳ וְשִׂפַּח ה׳ קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן״. ״וְאֶת זְקָנוֹ״, הֵם הַשְּׂעָרוֹת סָבִיב לְפִיו לְכַפֵּר עַל פִּי הַמְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן הָרָע. ״וְאֵת גַּבּוֹת עֵינָיו״, לְכַפֵּר עַל צָרוּת הָעַיִן.