כלי יקר על ויקרא· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק יג · פסוק מה
וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע וְגוֹ׳. מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע״, פְּשִׁיטָא כִּי אִם אֵין בּוֹ הַנֶּגַע אֵינוֹ צָרוּעַ. וּמִכָּאן רְאָיָה שֶׁ״צָּרַעַת״ שֵׁם הַמַּכָּה, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה, וְכֵן יִתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ פָּרָשַׁת מְצֹרָע, וְ״נֶגַע״ כִּנּוּי עַל הֶעָוֹן, כִּי הַחוֹטֵא נוֹגֵעַ בִּכְבוֹד שָׁמַיִם אוֹ בִּכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת. וְזֶה דַּעַת הַמִּדְרָשׁ הָאוֹמֵר ״כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבַּיִת״ זֶה עֲבוֹדָה זָרָה כוּ׳ (ילקו״ש מצורע יד תקסג). עַל כֵּן אָמַר כָּאן עַל הַצָּרוּעַ שֶׁנִּלְקָה בַּצָּרַעַת עַל שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרָע לִפְגֹּם הַבְּרִיּוֹת. וְקַבָּלַת רז״ל שֶׁכָּל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל (קידושין ע.), לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע״, כִּי בוֹ נִמְצָא בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה כָּל נֶגַע וְקָלוֹן שֶׁרָצָה לִפְגֹּם בּוֹ אֶת חֲבֵרוֹ. ״רֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ״, לְכַפֵּר עַל גַּסּוּת רוּחוֹ, שֶׁרָצָה לִהְיוֹת לְרֹאשׁ עַל כָּל אָדָם. וּ״בְגָדָיו יִהְיוּ פְרוּמִים״, לְכַפֵּר עַל צָרוּת הָעַיִן, כִּי כָל צַר עַיִן מִסְתָּמָא גַּם בְּגָדָיו קְרוּעִים וּמְטֻלָּאִים. ״וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה״, לְכַפֵּר עַל חֵטְא הַלָּשׁוֹן שֶׁבִּשְׂפָתָיו. ״וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא״, כִּי הַמְטַמֵּא בְּנִיב שְׂפָתָיו אֲחֵרִים, אָז טָמֵא יִקָּרֵא גַּם הוּא, כִּי וַדַּאי בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל. וְ״כָל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ״, דְּהַיְנוּ הֶעָוֹן, אָז ״יִטְמָא״ לְפִי שֶׁ״טָּמֵא הוּא״ מִצַּד מַעֲשָׂיו.