כלי יקר על ויקרא· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ו · פסוק ד
וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י אֵין זֶה חוֹבָה אֶלָּא לִמֶּדְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ כוּ׳, לְפִי שֶׁקָּשֶׁה לְרַשִׁ״י שֶׁהֲרֵי בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (טז כג) נֶאֱמַר ״וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד״, וְלֹא נֶאֱמַר שָׁם ״בְּגָדָיו״, וְלָמְדוּ רז״ל (ספרא אחרי יג) שֶׁאֵינָן בָּאִים מִשֶּׁלּוֹ אֶלָּא מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ, וְאִם כֵּן לָמָּה קְרָאָן כָּאן ״בְּגָדָיו״ וַהֲלֹא אֵינָן שֶׁלּוֹ, אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיַּעֲשֶׂה עִם בִּגְדֵי קֹדֶשׁ אֵלּוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה עִמָּהֶם אִלּוּ הָיוּ בְּגָדָיו מַמָּשׁ, כִּי כְּמוֹ שֶׁאִלּוּ הָיוּ שֶׁלּוֹ וַדַּאי הָיָה פּוֹשְׁטָם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֵיזוֹ מְלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס וְהָיָה לוֹבֵשׁ בְּגָדִים פְּחוּתִים, כָּךְ יַעֲשֶׂה גַּם בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ אֵלּוּ, וְדוּן מִנַּהּ וּמִנַּהּ, מַה בְּגָדָיו רְשׁוּת אַף אֵלּוּ רְשׁוּת, דְּאִי לָאו לְמַאי נַפְקָא מִנַּהּ תְּלָאָם הַכָּתוּב בִּבְגָדָיו.