כלי יקר על דברים· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לג · פסוק א
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה. מִלַּת ״וְזֹאת מְיֻתֶּרֶת״ כֻּלָּהּ. גַּם וָי״ו הָעִטּוּף שֶׁל ״וְזֹאת״ צְרִיכָה יִשּׁוּב. וְנִרְאֶה שֶׁקָּאֵי עַל מַה שֶּׁכָּתוּב פָּרָשַׁת דְּבָרִים (א י–יא): ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב, ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי דברים א יא): אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, מֹשֶׁה, קִצְבָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִרְכוֹתֵינוּ? אָמַר לָהֶם, זוֹ מִשֶּׁלִי הִיא, וַה׳ יְבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. וְאִם כֵּן כְּבָר בֵּרְכָם מֹשֶׁה בְּרִבּוּי, וּבְרָכָה זוֹ הָיְתָה מִשֶּׁלּוֹ, לֹא מִצַּד הֱיוֹתוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְגַם אוֹתָהּ בְּרָכָה הָיְתָה לִפְנֵי מוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם (א ג). לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן ״וְזֹאת״ בְּוָי״ו הָעִטּוּף, שֶׁנּוֹסַף עַל אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם מֹשֶׁה מִשֶּׁלּוֹ סָמוּךְ לְמוֹתוֹ, אַף גַּם זֹאת הַבְּרָכָה בֵּרְכָם אֲבָל לֹא מִשֶּׁלּוֹ כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנָה אֶלָּא מִצַּד הֱיוֹתוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים, כִּי כָל בְּרָכָה זוֹ בָּאָה לוֹ בִּנְבוּאָה מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְלֹא מִשֶּׁלּוֹ הָיְתָה כְּמוֹ הַבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה. וְנָתַן טַעַם לָמָּה נַעֲשֶׂה עַתָּה אִישׁ הָאֱלֹהִים יוֹתֵר מִבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, לְפִי שֶׁהָיָה זֶה לִפְנֵי מוֹתוֹ סָמוּךְ לְמוֹתוֹ מַמָּשׁ, יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָיָה בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁהֲרֵי בֵּינֵי בֵּינֵי לִמֵּד לְיִשְׂרָאֵל כָּל סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה, אִם כֵּן וַדַּאי עַכְשָׁו הָיָה סָמוּךְ לְמוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָיָה בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִחֵד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו שְׁמוֹ הַמְיֻחָד כִּי אִם בְּשֵׁם אֱלֹהִים הַמְשֻׁתָּף לֵאלֹהִים וְאָדָם. אֲבָל בְּמוֹתוֹ נֶאֱמַר (דברים לד ה): ״וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳״, כִּי אָז יִחֵד עָלָיו הַשֵּׁם הַמְיֻחָד.
דָּבָר אַחֵר, בַּמִּדְרָשׁ (דב״ר יא א) אָמְרוּ: מֹשֶׁה הִתְחִיל בִּרְכוֹתָיו מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט כח): ״וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם״, וּמֹשֶׁה הִתְחִיל בִּ״וְזֹאת״. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ מִדְרָשׁ זֶה בִּשְׁנֵי פָּנִים. הָאֶחָד הוּא, שֶׁמִּלַּת ״וְזֹאת״ לְשׁוֹן נְקֵבָה, כִּי כָל שִׁירוֹת עוֹלָם הַזֶּה נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, כִּי בְּכֻלָּם יֵשׁ צַעַר, וְלֶעָתִיד בִּלְשׁוֹן זָכָר כִּזְכָרִים לֹא יוֹלְדִים. וְיַעֲקֹב בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת הַקֵּץ, דְּהַיְנוּ הֶעָתִיד, וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ, עַל כֵּן הָיוּ כָּל בִּרְכוֹתָיו בְּיִעוּד עוֹלָם הַזֶּה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף. עַל כֵּן חָתַם הַבְּרָכוֹת בְּמִלַּת ״וְזֹאת״, כִּי כָל יִעוּד הָעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ צַעַר. אֲבָל מֹשֶׁה שֶׁהָיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים וְשָׁרְתָה עָלָיו הַשְּׁכִינָה, עַל כֵּן הִתְחִיל בְּ״זֹאת״ אֲבָל לֹא חָתַם בִּרְכָתוֹ בְּ״זֹאת״, כִּי תְּחִלַּת דְּבָרָיו הָיוּ גַּם כֵּן בְּיִעוּדֵי עוֹלָם הַזֶּה, כִּי הֵמָּה הֶכְרֵחִיִּים לְהַשִּׂיג עַל יָדָם הַשְּׁלֵמוּת הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לֹא תֻּשַּׂג בִּלְעָדָם, אֲבָל סוֹף דְּבָרָיו בְּיִעוּד הָעוֹלָם הַבָּא, בְּאָמְרוֹ ״אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל״. וְכֵן מַסִּיק בַּיַּלְקוּט כָּאן (תתקסד), שֶׁכָּל פָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בָּאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי לְעוֹלָם הַבָּא, ״אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל״, מָה מְתֻקָּן וְגָנוּז לְךָ לְעוֹלָם הַבָּא כוּ׳, וְכֵן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְאֵהוּ ה׳ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגוֹ׳, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן״ (לד א–ב), דָּרְשׁוּ בּוֹ: עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן (ספרי לא ב), דְּהַיְנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. אִם כֵּן הוּא הָיָה הֵפֶךְ יַעֲקֹב שֶׁנִּסְתַּם הַקֵּץ מִמֶּנּוּ וּלְמֹשֶׁה נִגְלֶה, עַל כֵּן הִתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק יַעֲקֹב, כִּי סוֹף בִּרְכוֹתָיו לֹא הָיוּ כִּי אִם יִעוּדֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל מֹשֶׁה תְּחִלַּת בִּרְכוֹתָיו הָיוּ יִעוּדֵי עוֹלָם הַזֶּה אֲבָל סוֹפָם הָיוּ בְּיִעוּדֵי עוֹלָם הַבָּא כָּאָמוּר.
הַשֵּׁנִי הוּא, שֶׁלְּכָךְ פָּתַח מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק יַעֲקֹב, לְפִי שֶׁכָּל בִּרְכוֹתָיו הָיוּ מֵעֵין בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב״ (לג כח), לִמֶּדְךָ שֶׁכָּל בִּרְכוֹתָיו הָיוּ מֵעֵין בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב. וּבְוַדַּאי הוֹסִיף בְּכָל בְּרָכָה אֵיזוֹ דָּבָר, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְזֹאת הַבְּרָכָה״, שֶׁנּוֹסַף עַל בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁנֶּחְתְּמוּ בִּ״וְזֹאת״, בֵּרְכָם גַּם הוּא בְּתוֹסֶפֶת בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה, מִצַּד הֱיוֹתוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים נִגְלוּ אֵלָיו תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה בְּיוֹתֵר, וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל עַד יוֹם הָאַחֲרוֹן וְעַד בִּכְלָל.