אור ברסלב
כלי יקר על דברים פרק כט › פסוק ט

כלי יקר על דברים· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרק כט · פסוק ט

פסוק ח

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, הֶחָשׁוּב חָשׁוּב קוֹדֵם, וְאַחַר כָּךְ כָּל יִשְׂרָאֵל. ״רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם״, כְּמוֹ לְשִׁבְטֵיכֶם. וּמִכָּל מָקוֹם הַלָּמֶ״ד חֲסֵרָה, וְלֹא לְחִנָּם. גַּם מָה רָאָה מֹשֶׁה לְסַדְּרָם עַל זֶה הָאֹפֶן בְּמַצָּב זֶה יוֹתֵר מִבְּכָל שְׁאָר קְהִלּוֹת כְּשֶׁהִקְהִילָם.

וְהַנָּכוֹן הוּא שֶׁרָצָה עַתָּה לִכְרוֹת עִמָּהֶם בְּרִית חֲדָשָׁה, תַּחַת הַבְּרִית הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נִתְקַלְקֵל עַל יְדֵי הָעֵגֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה מִצַּד שֶׁלֹּא הָיוּ עֲדַיִן עֲרֵבִים זֶה בְּעַד זֶה, עַל כֵּן כָּל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה וְאֵין אוֹמֵר הָשֵׁב. עַל כֵּן רָאָה לַהֲבִיאָם בְּמָסֹרֶת בְּרִית שֶׁל הָעַרְבוּת עַל יְדֵי שְׁבוּעַת הַר גְּרִזִים וְהַר עֵיבָל, כִּי הָעַרְבוּת סִבָּה גְּדוֹלָה לְהָשִׁיב רַבִּים מֵעָוֹן פֶּן יִהְיֶה נִתְפָּס עָלָיו, כִּי כָל עָרֵב הָרוֹאֶה שֶׁהַלּוֶֹה מְפַזֵּר מָמוֹנוֹ אֲזַי הוּא מוֹכִיחוֹ, מִיִּרְאָה פֶּן יִצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם בַּעֲבוּרוֹ. כָּךְ בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בְּעַד זֶה, אֲזַי כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְהוֹכִיחַ בִּרְאוֹתוֹ יָחִיד אוֹ רַבִּים נוֹטִים מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל הוּא מַחֲזִירוֹ לַמּוּטָב. וְאִם הַעְלֵם יַעְלִים עֵינָיו מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא בִּמְקוֹמוֹ וְעִמּוֹ בִּמְחִצָּתוֹ וְחֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ. אֲבָל מִי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְהוֹכִיחַ, אֵין הַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת שֶׁיִּהְיֶה נִתְפָּס בַּעֲוֹן זוּלָתוֹ, דְּאִם לֹא כֵן לֹא שְׁבַקְתְּ חַיֵּי לְכָל בְּרִיָּה, וְאַדַּעְתָּא דְּהָכֵי לֹא נִכְנְסוּ בִּבְרִית הָעַרְבוּת. וְאִם מָצִינוּ לִפְעָמִים שֶׁהַגְּדוֹלִים נִתְפָּסִים אַף בַּעֲוֹן הַדּוֹר הַנִּסְתָּר, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה בַּחֵטְא שֶׁל עָכָן, זֶהוּ לְפִי שֶׁקֹּדֶם זֶה לֹא הִטִּילוּ מוֹרָאָם עַל הַכְּלָל וְהֶעֱלִימוּ עֵינֵיהֶם מִסּוֹרְרִים, וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִילוּ הָלָכוּ (ירמיה ב ח), לוֹמַר שֶׁלֹּא תּוֹעִיל לָהֶם הַתּוֹכָחָה, עַד אֲשֶׁר בְּסִבָּה זוֹ כָּל חוֹטֵא וְרַב מֶרִי נוֹתֵן בִּרְכַּת שָׁלוֹם לְעַצְמוֹ בְּחָשְׁבוֹ כִּי הֻתְּרָה הָרְצוּעָה שֶׁל מַרְדּוּת, וְעַל כֵּן הוּא עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת, לִפְעָמִים בְּגָלוּי לִפְעָמִים בַּסֵּתֶר, אֲבָל אִם הָיוּ הַגְּדוֹלִים תָּמִיד מְיַסְּרִים הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים אָז הָיוּ יְרֵאִים לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ בְּצִנְעָה פֶּן יִוָּדַע הַדָּבָר, וְאִם כֵּן דִּין הוּא שֶׁבְּכָל חֵטְא וְאַשְׁמָה יַד הַסְּגָנִים בַּמַּעַל רִאשׁוֹנָה, כִּי כָל סִבָּה קוֹדֶם לַמְסֻבָּב.

וְעַל כֵּן נֶאֱמַר (יחזקאל ט ו) ״וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת נה): מִמְּקֻדָּשַׁי, וְכֵן דָּרְשׁוּ (ב״ק ס.) פָּסוּק ״כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים״, שֶׁאֵין הַפֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בַּעֲבוּר הָרְשָׁעִים, וְאֵינוֹ מַתְחִיל אֶלָּא מִן הַצַּדִּיקִים כוּ׳. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, לְפִי שֶׁבְּיָדָם שֵׁבֶט מוֹשְׁלִים לְהָשִׁיב רַבִּים מֵעָוֹן, וְרָפוּ יְדֵיהֶם מִלְּחַזֵּק יָדַיִם רָפוֹת בַּתּוֹרָה וּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת בָּאֱמוּנָה. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ר״ה ח:): מֶלֶךְ נִכְנָס לַדִּין קֹדֶם לַצִּבּוּר כוּ׳, כִּי מִי יוּכַל וּמִי יָחוּשׁ חוּץ מִמֶּנּוּ לְהָטִיל מוֹרָא שָׁמַיִם עַל הַבְּרִיּוֹת, כִּי בְּיָדוֹ שֵׁבֶט וּמְחוֹקֵק לָשׂוּם מִשְׁטָרוֹ בָּאָרֶץ. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא אמור כב): בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַגְּדוֹלִים יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ הַבֵּינוֹנִים כוּ׳, וְאַחַר כָּךְ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם כִּפּוּרִים, לְפִי שֶׁכָּל הֶחָשׁוּב חָשׁוּב יוֹתֵר מִזּוּלָתוֹ הוּא נִכְנָס לַדִּין תְּחִלָּה וְהוּא קוֹדֵם לִתֵּן אֶת הַדִּין, יַעַן כִּי אַשְׁמַת הָעָם תְּלוּיָה בְּרָאשֵׁיהֶם.

עַל כֵּן סִדְּרָם מֹשֶׁה בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית הַזֶּה עַל זֶה הָאֹפֶן, כִּי מִצַּד שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּעַרְבוּת אָז יִהְיוּ הַגְּדוֹלִים לְעוֹלָם קוֹדְמִין לִתֵּן אֶת הַדִּין מִן מִי שֶׁתַּחְתֵּיהֶם. וְהִקְדִּים הָרָאשִׁים, ״רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם״, כִּי הָרָאשִׁים קוֹדְמִים אֶל הַזְּקֵנִים בְּכָל מָקוֹם, כִּי לְעוֹלָם יוֹתֵר נִשְׁמָעִים אֶל מִי שֶׁמַּכְרִיחָם עַל הָעֲשִׂיָּה בְּחֶזְקַת הַיָּד, וְשֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה בְּיוֹתֵר מִמָּה שֶׁמּוֹכִיחַ בְּדִבּוּר לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כט יט): ״בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד״, וְנֶאֱמַר (שם כו ג): ״וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים״, אַף עַל פִּי שֶׁ״תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה״ (שם יז י), מִכָּל מָקוֹם אֵצֶל הַכְּסִילִים לֹא כָּךְ הִיא הַמִּדָּה, וּכְמוֹ כֵן הָיוּ בְיִשְׂרָאֵל תָּמִיד שֵׁבֶט וּמְחֹקֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מט י): ״לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו״, ״שֵׁבֶט״ אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל שֶׁרוֹדִים אֶת הָעָם בְּשֵׁבֶט, ״וּמְחֹקֵק״, אֵלּוּ נְשִׂיאֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַמְלַמְּדִין תּוֹרָה בָּרַבִּים, כִּי זֶהוּ שְׂרָרַת הַמַּלְכוּת וּשְׂרָרַת הַסַּנְהֶדְרִין, זֶה בַּשֵּׁבֶט וְאֵלּוּ בְּרוּחַ שִׂפְתוֹתֵיהֶם. וּלְפִי שֶׁהַחוֹטֵא וְרַב מֶרִי בְּיוֹתֵר נִשְׁמָע אֶל הָרוֹדֶה בַּשֵּׁבֶט מִמָּה שֶׁהוּא נִשְׁמָע אֶל הַמּוֹכִיחוֹ בַּפֶּה, כִּי אָמַר אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם הוּא, עַל כֵּן הַמֶּלֶךְ קוֹדֵם לְכֻלָּם לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל אַשְׁמַת הָעָם, עַל כֵּן אָמַר גַּם כָּאן שֶׁרָאשֵׁיכֶם הֵמָּה בָּרֹאשׁ עֲרֵבִים קַבְּלָנִים בְּעַד כָּל הָעָם.

וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר, לְפִי שֶׁרָאשֵׁיכֶם הַיְינוּ שִׁבְטֵיכֶם, הֵמָּה בְעַצְמָם שֵׁבֶט הַנּוֹגֵשׂ בָּכֶם, כִּדְאִיתָא (ישעיה י ה): ״הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי״, קָרָא לְאַשּׁוּר ״שֵׁבֶט״, כָּךְ קָרָא לָרָאשִׁים ״שֵׁבֶט״, לוֹמַר כִּי הֵמָּה בְּעַצְמָם שִׁבְטֵיכֶם וּבְיָדָם לְהוֹכִיחַ יוֹתֵר מִן הַזְּקֵנִים, עַל כֵּן הֵם קוֹדְמִים לִכָּנֵס בָּעַרְבוּת. וְאַחֲרֵיהֶם כָּל יִשְׁרֵי לֵב, זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל מְחֹקְקִים אֲשֶׁר בְּרוּחַ שִׂפְתוֹתֵיהֶם יָמִיתוּ רָשָׁע, וְגַם הֵמָּה יֵשׁ לָהֶם שׁוֹטְרִים הָרוֹדִין בָּעָם, אָמְנָם לֹא כְּמוֹ הָרָאשִׁים, כִּי הָרָאשִׁים יֵשׁ לָהֶם יוֹתֵר מֶמְשָׁלָה מִן הַזְּקֵנִים. וְאַחַר כָּךְ כָּל אִישׁ פְּרָטִי מִיִּשְׂרָאֵל קֹדֶם לְנָשִׁים וָטָף, כִּי הַנָּשִׁים וְהַטָּף נִשְׁמָעִים אֶל הַגְּבָרִים, וְכֵן הַגֵּר מְשֻׁעְבָּד גַּם כֵּן אֶל כָּל אִישׁ פְּרָטִי מִיִּשְׂרָאֵל.

תוכן העניינים

כלי יקר על דברים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה