כלי יקר על דברים· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כג · פסוק יט
לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב וְכוּ׳. לְפִי שֶׁגַּם הַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ מְזַנִּים בְּפַרְהֶסְיָא, עַל כֵּן לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, כִּי אֵבֶר קָטָן מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב, וְהַזּוֹנָה מִצְחָהּ נְחוּשָׁה, וַהֲרֵי שְׁנֵיהֶם שָׁוִים בִּזְנוּת וּבְעַזּוּת, עַל כֵּן אֵין נָכוֹן לַהֲבִיאָם לִמְקוֹם הַקְּדֻשָּׁה, כִּי שָׁם גֶּדֶר עֶרְוָה וְשָׁם הַצִּיץ הַמְכַפֵּר עַל ״וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״ (ירמיה ג ג), וְהֵמָּה עֲדַיִן בְּעַזּוּתָם וּבְפַחֲזוּתָם קַיָּמִים, ״כִּי תוֹעֲבַת ה׳ אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם״, הַיְנוּ שִׁנּוּיֵיהֶם.