כלי יקר על דברים· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק טז · פסוק יח
שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֶּן לְךָ וְגוֹ׳ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְשָׁפְטוּ אוֹתְךָ״, כִּי מִלַּת ״אוֹתְךָ״ תָּבוֹא בִּמְקוֹם ״תִּתֶּן לְךָ״, וּבִמְקוֹם ״וְשָׁפְטוּ״ הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְיִשְׁפְּטוּ״, כִּי ״וְשָׁפְטוּ״ אֵינוֹ צִוּוּי כִּי אִם הוֹדָעַת דְּבָרִים שֶׁכָּךְ יִהְיֶה.
בֵּאוּר הָעִנְיָן הוּא, שֶׁפָּסוּק זֶה צִוּוּי לְמִי שֶׁיֵּשׁ סִפֵּק בְּיָדוֹ לְמַנּוֹת דַּיָּנִים, שֶׁיְּמַנֶּה אוֹתָם עַל מְנָת שֶׁיִּהְיוּ דַּיָּנִים וְלֹא יַחֲנִיפוּ אֲפִלּוּ לָזֶה הַמְּמַנֶּה אוֹתָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״תִּתֶּן לְךָ״, עַל עַצְמְךָ. וְנִמְשָׁךְ בָּזֶה בְּקַל וָחֹמֶר שֶׁיִּשְׁפְּטוּ אֶת כָּל הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, כִּי אִם לֹא יַחֲנִיפוּ גַּם לְךָ, קַל וָחֹמֶר לְכָל הָעָם. לְכָךְ אָמַר ״וְשָׁפְטוּ״ לְשׁוֹן הוֹדָעַת דְּבָרִים, לוֹמַר שֶׁכָּךְ יִהְיֶה בְּוַדַּאי בְּקַל וָחֹמֶר. לֹא כְּמִנְהַג דּוֹרֵנוּ שֶׁכָּל מִי אֲשֶׁר סִפֵּק בְּיָדוֹ לְמַנּוֹת דַּיָּנִים, בּוֹרֵר לוֹ קְרוֹבוֹ אוֹ מְיֻדָּעוֹ, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִתְנָה עִמּוֹ בְּפֵרוּשׁ עַל מְנָת שֶׁיַּחֲנִיף לוֹ, וְכֵן עוֹשִׂים. וְנִמְשָׁךְ מִזֶּה שֶׁגַּם כָּל הָעָם אֲפִלּוּ רְחוֹקִים לֹא יִשְׁפְּטוּ בְּצֶדֶק, כִּי הַדַּיָּן צָרִיךְ לְהַשְׁווֹת כָּל הַדִּינִין, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לוֹ: אֶתְמוֹל פָּסַקְתָּ כָּךְ וְכָךְ לִקְרוֹבְךָ אוֹ לִמְיֻדָּעֲךָ אוֹ לְבֶן עִירְךָ, וְעַכְשָׁיו אַתָּה מְשַׁנֶּה בְּדִין כָּזֶה.
וְעַל דֶּרֶךְ הָרֶמֶז יֵשׁ לוֹמַר, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״הָעָם״ מְדַבֵּר בִּרְשָׁעִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י בְּפָסוּק ״וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים״ (במדבר יא א). וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (אבות א ח): כְּשֶׁבַּעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִין לְפָנֶיךָ יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים כוּ׳. לְכָךְ אָמַר ״וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם״, כִּי בִּשְׁעַת הַמִּשְׁפָּט יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּשְׁאָר הָעָם אֲשֶׁר הָרְשָׁעִים מְכֻנִּים בָּהֶם. אָמְנָם ״מִשְׁפַּט צֶדֶק״, אַחַר הַמִּשְׁפָּט יִתְהַפֵּךְ הָרִשְׁעוּת לְצֶדֶק, כִּי יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כְּצַדִּיקִים כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין. דָּבָר אַחֵר: ״שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֶּן לְךָ״, קְשֹׁט עַצְמְךָ תְּחִלָּה (ב״מ קז:), וְאַחַר כָּךְ ״וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם״, לְקַשֵּׁט זוּלָתוֹ, כִּי כָּל דַּיָּנָא דְּמַפְּקִין מִנֵּיהּ מָמוֹנָא בְּדִינָא, לָאו דַּיָּנָא הוּא (ב״ב נח:).