כלי יקר על דברים· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ד · פסוק ב
לֹא תוֹסִיפוּ עַל הַדָּבָר וְגוֹ׳. בִּשְׁלָמָא ״לֹא תוֹסִיפוּ״ שַׁפִּיר קָאָמַר, כִּי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁיֵּשׁ בִּכְלָל מָאתַיִם מָנֶה, אֲבָל ״לֹא תִגְרְעוּ״ לָמָּה לִי? כִּי הַגּוֹרֵעַ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה׳ כְּבָר הוּא מְצֻוֶּה וְעוֹמֵד שֶׁלֹּא לִגְרֹעַ אֲפִלּוּ אַחַת מִכָּל הַמִּצְוֹת, וּבְחִבּוּרֵנוּ עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מַאֲמָר שפ״ה פֵּרַשְׁנוּ שֶׁ״לֹּא תִגְרְעוּ״ אֵינוֹ צִוּוּי אֶלָּא פֵּרוּשׁוֹ דּוּגְמַת שֶׁאָמְרוּ רז״ל (ברכות כט:): לֹא תִרְוֵי וְלֹא תֶחֱטָא, כִּי לֹא תֶחֱטָא אֵינוֹ צִוּוּי, כִּי פָּשׁוּט הוּא, אֶלָּא פֵּרוּשׁוֹ לֹא תִרְוֵי כְּדֵי שֶׁלֹּא תֶחֱטָא, כָּךְ פֵּרוּשׁ ״לֹא תוֹסִיפוּ״ וְאָז מִמֵּילָא ״לֹא תִגְרְעוּ״, הָא כָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ, כִּי מַאן דְּעָבֵיד הָא נָפִיל בְּהָא. וְהוּא כְּמוֹ נְתִינַת טַעַם עַל ״לֹא תוֹסִיפוּ״, וְשָׁם הֶאֱרַכְנוּ. וְאוּלַי סָמַךְ עִנְיָן זֶה לְכָאן כִּי זֶהוּ מֵעֵין חֶטְאוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, כִּי הוּא הוֹסִיף בְּהַכָּאַת הַסֶּלַע, וּבְהוֹסָפָה בָּא לִידֵי גֵּרָעוֹן בֶּאֱמוּנָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים״, מַהוּ ״וְעַתָּה״, וְכִי קֹדֶם זֶה לֹא הָיָה לָהֶם לִשְׁמֹעַ אֶל הַחֻקִּים? אֶלָּא ״וְעַתָּה״ קָאֵי עַל גְּמַר גְּזֵרָתוֹ שֶׁהִזְכִּיר לִפְנֵי זֶה, וְהִמְשִׁיךְ הַסִּפּוּר אֶל מַאֲמַר ״לֹא תוֹסִיפוּ״.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁסִּפּוּר ״לֹא תוֹסִיפוּ״ נִמְשָׁךְ אֶל עִנְיַן פְּעוֹר, שֶׁכָּל חָסִיד שׁוֹטֶה סוֹבֵר שֶׁמִּצְוָה קָעָבֵיד לְבַזּוֹתוֹ וְעוֹבֵר עַל ״לֹא תוֹסִיפוּ״, וְסוֹף שֶׁבָּאוּ לִידֵי גֵּרָעוֹן, כִּי הִשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. וְקָאֵי עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר״, וְעַל זֶה אָמַר כְּמֵבִיא מוֹפֵת עַל זֶה וְאָמַר: ״עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ בְּבַעַל פְּעוֹר״ בָּעוֹבֵד לִפְעוֹר, כִּי הוּא בַּעַל לְאוֹתָהּ עֲבוֹדָה.