כלי יקר על דברים· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק א · פסוק לז
גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה׳ בִּגְלַלְכֶם וְגוֹ׳. בְּפָסוּק זֶה יָצְאוּ רֹב הַמְפָרְשִׁים לִלְקֹט וְלֹא מָצְאוּ טַעַם מַסְפִּיק, אֵיךְ הִכְנִיס גְּזֵרַת מֹשֶׁה בֵּין הַמְרַגְּלִים. עַיֵּן בָּרַמְבַּ״ן וּבַמהרי״א וּבִשְׁאָר מְפָרְשִׁים. וּלְפִי מַה שֶּׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת חֻקַּת (כ ח) בְּעִנְיַן חֵטְא מֵי מְרִיבָה, שֶׁאִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל בָּנִים אֵמוּן בָּם וְלֹא הָיוּ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה לֹא הָיָה עָנְשׁוֹ שֶׁל מֹשֶׁה גָּדוֹל עַל שֶׁלֹּא גָרַם לְהַאֲמִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כ יב): ״יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם״, ״אֲמַנְתֶּם״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״הֶאֱמַנְתֶּם״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן מַפְעִיל יוֹצֵא לִשְׁנַיִם, שֶׁלֹּא גְּרַמְתֶּם לְיִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִיקָם בָּאֱמוּנָה, וּמִי צָרִיךְ חִזּוּק, לֹא זֶה שֶׁהוּא מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה? אֲבָל אִם גַּם מִקַּדְמַת דְּנָא הָיוּ חֲזָקִים בָּאֱמוּנָה לֹא הָיָה צֹרֶךְ כָּל כָּךְ לַעֲשׂוֹת בִּפְנֵיהֶם מַעֲשֵׂה נִסִּים כְּדֵי לְחַזֵּק לִבָּם בָּאֱמוּנָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר (שמות יד לא): ״וַיַּאֲמִינוּ בַּה׳״ וְגוֹ׳, מִכָּל מָקוֹם הַמְרַגְּלִים גָּרְמוּ שֶׁשָּׁבוּ לִהְיוֹת בָּנִים לֹא אֵמוּן בָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ אֵיךְ שֶׁאָמַר אֲלֵיהֶם בְּמַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים: ״וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִים בַּה׳״ וְגוֹ׳. וְהוֹדָאַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵדִים דָּמֵי, כִּי מֹשֶׁה הוֹדָה שֶׁבְּמַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים נַעֲשׂוּ בִּלְתִּי מַאֲמִינִים. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת עִנְיַן הוֹצָאַת מַיִם מִן הַסֶּלַע בְּאֹפֶן שֶׁיַּחְזְרוּ לְקַדְמוּתָם בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה וְלֹא עָשָׂה, עַל כֵּן נִגְזַר עָלָיו שֶׁלֹּא לָבֹא שָׁמָּה. עַל כֵּן אָמַר אַחַר פָּסוּק ״וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִים בַּה׳״ וְגוֹ׳, ״גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה׳ בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁמָּה״, מַהוּ ״גַּם אַתָּה״, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁהַמְרַגְּלִים לֹא יָבוֹאוּ שָׁמָּה מִצַּד שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בַּה׳ כָּאָמוּר, כָּךְ גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁמָּה מִזֶּה הַטַּעַם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי״, כִּי הַמַּחֲטִיא הָרַבִּים חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ.
דָּבָר אַחֵר לְכָךְ הִכְנִיס לְכָאן גְּזֵרָה שֶׁל מֹשֶׁה כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי עַל יְדֵי גְזֵרַת הַמְרַגְּלִים נִתְעַכְּבוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּבְתוֹךְ זֶה הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מִרְיָם לָמוּת וְעַל יְדֵי זֶה פָּסַק הַבְּאֵר בְּמִיתָתָהּ וְחָסְרוּ לָהֶם הַמַּיִם, וְנִתְגַּלְגֵּל עִנְיַן מֵי מְרִיבָה עַל יְדֵי זֶה. וְאִלּוּ לֹא חָטְאוּ הַמְרַגְּלִים, הָיוּ נִכְנָסִים לָאָרֶץ מִיָּד עִם מִרְיָם, וְלֹא הָיָה מֹשֶׁה בָּא לִכְלַל עֹנֶשׁ זֶה.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״בִּגְלַלְכֶם״ וְלֹא אָמַר ״בַּעֲבוּרְכֶם״, יֵשׁ לְיַשֵּׁב עַל פִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יד) שֶׁמֹּשֶׁה נִקְבַּר מוּל בֵּית פְּעוֹר כְּדֵי לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה פְּעוֹר, שֶׁהָיוּ מַתְרִיזִים כְּנֶגְדּוֹ רְעִי וְגָלָל, לְכָךְ אָמַר ״בִּגְלַלְכֶם״ מִלְּשׁוֹן ״כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל״ (מלכים א׳ יד י), וְלָכֵן נֶאֱמַר ״גַּם אַתָּה״ לְרַבּוֹת עַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״הִנֵּה אָנֹכִי מֵת אֵינֶנִּי עוֹבֵר״ (דברים ד כב) אֲפִלּוּ עַצְמוֹתַי אֵינָן עוֹבְרִים, וְכָל זֶה כְּדֵי לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה פְּעוֹר.