כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק נ · פסוק יז
שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״שָׂא נָא פֶּשַׁע וְחַטַּאת אַחֶיךָ״, וְלָמָּה הִכְנִיס ״אַחֶיךָ״ בֵּין הַדְּבֵקִים? וּמַה נְתִינַת טַעַם הוּא שֶׁאָמַר ״כִּי רָעָה גְמָלוּךָ״? וְנִרְאֶה שֶׁהָיָה כָּאן פֶּשַׁע וְחַטָּאת. הַפֶּשַׁע הוּא שֶׁרָצוּ לְהָרְגוֹ בְּיָדַיִם, וְהוּא אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה בִּידֵי אָדָם אֲפִלּוּ לְפִי דִּבְרֵיהֶם שֶׁחֲשָׁבוּהוּ לְמוֹצִיא דִּבָּה. הַחַטָּאת הוּא מַה שֶּׁמְּכָרוּהוּ לְעֶבֶד, וְיֵשׁ לָהֶם קְצָת הִתְנַצְּלוּת עַל זֶה לוֹמַר, לְפִי שֶׁהֵבִיא דִּבָּתָם לוֹמַר שֶׁקּוֹרְאִין לִבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת ״עֲבָדִים״, עַל כֵּן גָּמְלוּ לוֹ כְּמוֹתוֹ לְמָכְרוֹ לְעֶבֶד. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״שָׂא נָא לְפֶשַׁע אַחֶיךָ״, לְפִי שֶׁעַל הַפֶּשַׁע אֵין לָהֶם שׁוּם הִתְנַצְּלוּת, עַל כֵּן הֵם מְבַקְשִׁים מְחִילָה וְרַחֲמִים. אֲבָל ״וְחַטָּאתָם״, דִּין הוּא שֶׁתִּמְחוֹל ״כִּי רָעָה גְמָלוּךָ״, רָצָה לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קְצָת הִתְנַצְּלוּת שֶׁגָּמְלוּ לְךָ אוֹתָהּ הָרָעָה, דְּהַיְנוּ הַדִּבָּה רָעָה. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב לָמָּה הִקְדִּים הַפֶּשַׁע לְחַטָּאת, כִּי אֵין זֶה דֶּרֶךְ הַמְבַקְשִׁים לְבַקֵּשׁ תְּחִלָּה עַל הַדָּבָר הַגָּדוֹל וְאַחַר כָּךְ עַל הַקָּטָן, אִיפְּכָא מִבָּעֵי לֵיהּ, וּלְהַנָּחָתֵנוּ הוּא מְיֻשָּׁב.
סוף הספר