כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק מט · פסוק יד
יִשָּׂשכָר חֲמוֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. כַּחֲמוֹר זֶה שֶׁהוּא וּמַשָּׂאוֹ קְשׁוּרִים יַחַד לֹא יִתְפָּרְדוּ, כָּךְ קִנְיַן הַתּוֹרָה דָּבֵק וְאֵינוֹ נִפְרָד מִמֶּנּוּ, וְלֹא כְּמוֹ קִנְיָנוֹ שֶׁל זְבוּלוּן שֶׁמִּצַּד שֶׁהוּא וּבֵיתוֹ וְקִנְיָנוֹ נִפְרָדִים, עַל כֵּן הוּא בַּעַל תְּנוּעָה תָּמִיד, אוֹ לְבֵיתוֹ אוֹ לְקִנְיָנוֹ, כִּי עַל הָרֹב הֵם חוּץ מִמֶּנּוּ. אֲבָל יִשָּׂשכָר תָּמִיד מַשָּׂאוֹ מַשָּׂא דְּבַר ה׳, וְהוּא רוֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם, הַיְינוּ בֵּין שְׁנֵי גְּבוּלִים. כִּי כָּל הַצְלָחוֹת שֶׁל הַגּוּף יְסוֹבְבוּהוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ג טז) ״אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד״. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אוֹ עוֹמֵד, תָּמִיד הוּא בֵּין שְׁנֵי גְּבוּלִים, כִּי הֵם גְּדֵלִים עִמּוֹ וְהוֹלְכִים לְרַגְלָיו. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּהוֹלֵךְ בִּסְתָם בִּסְחוֹרָה, שֶׁאֵין שְׁנֵי גְּבוּלִים אֵלּוּ דְּבוּקִים בּוֹ, כִּי לִפְעָמִים הוּא הוֹלֵךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, וְזֶה מִתְנַגֵּד לַאֲרִיכוּת יָמָיו וְעִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחוֹ, וְלִפְעָמִים יִתְרַחֵק מֵעָשְׁרוֹ כִּי לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ, וְאִם כֵּן עַל רֹב אֵינוֹ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם. אֲבָל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְרוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂא דְּבַר ה׳ תָּמִיד הוּא בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם כָּאָמוּר.
וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב. כִּי אֵין קִנְיַן הַתּוֹרָה תָּלוּי בִּתְנוּעָה כְּמוֹ קִנְיַן הַמָּמוֹן, כִּי עַל הָרוֹב מִמֶּרְחָק יָבִיא לַחְמוֹ, אֲבָל קִנְיַן הַתּוֹרָה תָּלוּי בַּעֲמַל הַנֶּפֶשׁ וּמְנוּחַת הַגּוּף, כִּי מִטַּעַם זֶה נִתְּנָה הַתּוֹרָה בְּשַׁבָּת יוֹם מְנוּחָה. וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה, כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲוִירָא דְּמַחְכִּים הוּא. וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל עֹל תּוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁקִּנְיַן הַתּוֹרָה קוֹדֵם בְּמַעֲלָה לְקִנְיַן סְתָם סְחוֹרָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל סְחוֹרָה (משלי ג:יד), מִכָּל מָקוֹם הִקְדִּים אֶת זְבוּלוּן לְיִשָּׂשכָר, כִּי אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה (אבות ג:יז), וְאִם לֹא יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה אֵיךְ יִהְיוּ אֵבָרָיו חֲזָקִים וְאַף בְּרִיאִים לִטְרֹחַ בְּתוֹרַת ה׳. עַל כֵּן הִקְדִּים אֶת זְבוּלוּן אֲשֶׁר מִמֶּרְחָק יָבִיא לַחְמוֹ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל יִשָּׂשכָר לִהְיוֹת יוֹשֵׁב אֹהָלִים, וְגַם יִשָּׂשכָר נוֹתֵן מֵחֶלְקוֹ בַּתּוֹרָה אֶל זְבוּלוּן שֶׁמַּעֲלֶה לוֹ מַס, עוֹבֵד עֲבוֹדָה מַמָּשׁ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וַיְהִי לְמַס עֹבֵד.