כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק מט · פסוק ג
רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה וְגוֹ׳. תַּרְגּוּמוֹ: חֲזֵי לָךְ לְמֵיסַב תְּלָתָא חוּלְקִין, בְּכֵרוּתָא, כְּהֻנְּתָא, וּמַלְכוּתָא. רָצָה לְפָרֵשׁ הַפָּסוּק ״רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה״, רָאוּי אַתָּה לִבְכוֹרָה לְפִי שֶׁ״כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי״ אַתָּה, וְרָאוּי אַתָּה לַכְּהֻנָּה דְּהַיְנוּ ״יֶתֶר שְׂאֵת״, כִּי הָעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת, וְרָאוּי אַתָּה לַמַּלְכוּת ״יֶתֶר עָז״. אָמְנָם ״פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר״, כִּי ״מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ״ (משלי כט, ד), וְכָל שׁוֹפֵט צָרִיךְ לִהְיוֹת מָתוּן בִּדְבַר הַמִּשְׁפָּט, וְאַתָּה פָּחַזְתָּ כַּמַּיִם בְּכָל עִנְיָנֶיךָ, וּפַחַז הַיְנוּ הַמְּהִירוּת. עַל כֵּן אֵין אַתָּה רָאוּי לְקַבֵּל יִתְרוֹן הַמְּלוּכָה. וְ״כִי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ״, עַל כֵּן אֵינְךָ רָאוּי לַכְּהֻנָּה, כִּי הַכְּהֻנָּה עִנְיָנָהּ לְהַשְׁרוֹת הַשְּׁכִינָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּקְרָא ״מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ״ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה״ (שיר השירים ג, ז) וְעַל פָּסוּק ״בֵּין שָׁדַי יָלִין״ (שה״ש א יג), וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ז.) ״כַּד הֲוַאי רְחִימְתִין עֲזִיזָא אַפּוּתְיָא דְּסַפְסֵירָא הֲוֵינָא שְׁכִיבָן״ כוּ׳. וְאַתָּה גָּרַמְתָּ סִלּוּק הַשְּׁכִינָה עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה בִּלְהָה, עַל כֵּן אֵינְךָ רָאוּי לַכְּהֻנָּה. וְנָקַט ״מִשְׁכְּבֵי״ לְשׁוֹן רַבִּים, כִּי שְׁלֹשָׁה מִקְדָּשִׁים יִהְיוּ לֶעָתִיד חוּץ מִמִּשְׁכָּן.
אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה. בְּאוֹתוֹ פַּעַם חִלַּלְתָּ גַּם יְצוּעִי, דְּהַיְנוּ מִטָּה שֶׁלִּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא אוֹלִיד עוֹד בָּנִים מִמֶּנָּה, וְעָשִׂיתָ זֶה בַּעֲבוּר חֶמְדַּת הַמָּמוֹן שֶׁיִּהְיֶה לְךָ חֵלֶק גָּדוֹל בַּיְרֻשָּׁה. וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַמְבָּ״ן, עַל כֵּן אֲנִי קוֹנֵס אוֹתְךָ בְּמָמוֹן לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְךָ מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה לִקַּח פִּי שְׁנַיִם, וְתִהְיֶה לְיוֹסֵף בַּעַל עַיִן יָפָה שֶׁפִּרְנֵס אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברי הימים א ה, א) ״וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף״.
יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז. הִקְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁכְּפִי מַשְׁמָעוּת הַפָּרָשָׁה לֹא בֵּרְכוֹ כְּלָל, וְהַכָּתוּב אָמַר ״אִישׁ כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם״ (בראשית מט, כח). וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁבֵּרְכוֹ יַעֲקֹב מֵעֵין בִּרְכוֹתָיו שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ו) ״יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״, וּפֵרַשׁ מַהֲרִי״א לְפִי שֶׁרְאוּבֵן הָיָה מֻכְרָח לֵילֵךְ בְּרֹאשׁ הֶחָלוּץ לַמִּלְחָמָה וְעַל הָרֹב הַמֵּתִים בַּמִּלְחָמָה הֵם הָרִאשׁוֹנִים, עַל כֵּן בֵּרְכוֹ ״יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת״. וְלִי נִרְאֶה שֶׁבֵּרְכוֹ בְּעִנְיַן הָעֹז וְהַגְּבוּרָה, שֶׁיִּהְיֶה גִּבּוֹר בָּאָרֶץ וְיִתֵּן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם, כִּי הַהוֹלְכִים בְּרֹאשׁ הֶחָלוּץ צְרִיכִים לִהְיוֹת גִּבּוֹרִים, וְכָל גִּבּוֹר נִקְרָא ״אִישׁ חַי רַב פְּעָלִים״ (מלכים ב כג, כ), לְאַפּוּקֵי הֶחָלוּשׁ הֶחָשׁוּב כְּמֵת. לְכָךְ נֶאֱמַר ״יְחִי רְאוּבֵן״. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״, נִרְאֶה לְפָרֵשׁ כִּי נִצְחוֹן הָאוֹיְבִים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע תָּלוּי בִּשְׁנֵי דְּבָרִים: אוֹ בְּרִבּוּי עָם, אוֹ בַּאֲנָשִׁים בַּעֲלֵי כֹּחַ וּגְבוּרָה, וּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים. וְיַעַן כִּי רְאוּבֵן גָּרַם לְיַעֲקֹב סִלּוּק הַשְּׁכִינָה, וְקָרוֹב הַדָּבָר לִהְיוֹת עָנְשׁוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה שֶׁבְּמִלְחֲמוֹתָיו תִּסְתַּלֵּק הַשְּׁכִינָה מִמֶּנּוּ, וְיִצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמוֹת בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. עַל כֵּן הֻצְרַךְ לִשְׁתֵּי בְּרָכוֹת אֵלּוּ: שֶׁיִּהְיוּ אֲנָשָׁיו גִּבּוֹרִים, וְעַל זֶה אָמַר ״יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת״, וְיִהְיוּ גַּם כֵּן רַבִּים עַד שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְמִסְפָּר, כִּי עַם מוּעָט נִקְרָאוּ ״מְתֵי מִסְפָּר״ (בראשית לד, ל) שֶׁמִּסְפָּרָם יָדוּעַ לָרַבִּים, אֲבָל עַם רַב צְרִיכִין לְסָפְרָם, וְעַל זֶה אָמַר ״וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״, כִּי לְשׁוֹן ״וִיהִי מְתָיו״ מוֹרֶה שֶׁיִּהְיוּ רַבִּים וּצְרִיכִים לְמִסְפָּר. וְכֵן יַעֲקֹב בֵּרְכוֹ בִּשְׁתֵּי בְּרָכוֹת אֵלּוּ וְנָתַן לוֹ הַשְּׂאֵת וְהָעֹז: הַשְּׂאֵת הַיְינוּ הַמִּסְפָּר, וְזֶהוּ בְּעֶצֶם בִּרְכַּת ״וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״, וְהָעֹז הַיְינוּ הַכֹּחַ וְהַגְּבוּרָה הַנִּרְמָז בְּבִרְכַת ״יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת״.
וְיוֹתֵר מִתְיַשֵּׁב עִנְיַן הַמִּסְפָּר לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁפֵּרַשׁ ״וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״, שֶׁיִּהְיֶה נִמְנֶה עִם שְׁאָר הַשְּׁבָטִים. וּמִדְּקָאָמַר ״מְתָיו״ מַשְׁמָע שֶׁמְּדַבֵּר בִּגְבָרִים הַרְבֵּה שֶׁיִּהְיוּ נִמְנִים עִם יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיִּהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל נִמְנִים לְאֵיזוֹ צֹרֶךְ. וְאָמַר יַעֲקֹב: ״הִנְנִי נוֹתֵן לְךָ הַשְּׂאֵת וְהָעֹז״, כִּי הַשְּׂאֵת עִנְיָנוֹ הַמִּסְפָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ״ (שמות ל יב), ״שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ״ (במדבר א ב), וְכֵן בְּכָל מָקוֹם נִזְכָּר הַמִּסְפָּר בִּלְשׁוֹן שְׂאֵת. וְאָמַר יַעֲקֹב: אַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַדִּין הָיִיתָ רָאוּי לְיֶתֶר שְׂאֵת וָעֹז – רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה לְךָ יִתְרוֹן עַל כָּל הַשְּׁבָטִים פִּי שְׁנַיִם כִּפְלַיִם בְּעִנְיַן הַשְׂאֵת וְהָעֹז, כִּי רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ מִמְּךָ מְתֵי מִסְפָּר פִּי שְׁנַיִם עַל זוּלָתְךָ, וְכֵן יֶתֶר עֹז – הָיָה מִן הָרָאוּי לָתֵת לְךָ עֹז וְתַעֲצוּמוֹת יוֹתֵר מִכָּל הַשְּׁבָטִים, לִקַּח פִּי שְׁנַיִם בִּשְׂאֵת וָעֹז. אַךְ לְפִי שֶׁפָּחַזְתָּ כַּמַּיִם בַּחֵטְא שֶׁל בִּלְהָה, עַל כֵּן אַל תּוֹתַר לִהְיוֹת לְךָ יִתְרוֹן עַל אַחֶיךָ בִּשְׂאֵת וָעֹז. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם גּוּף הַשְּׂאֵת וְהָעֹז אֲנִי נוֹתֵן לְךָ בְּמַתָּנָה, כִּי מִן הַדִּין הָיָה שֶׁהַחֵטְא יִגְרֹם שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ שׁוּם שְׂאֵת וָעֹז, אֲפִלּוּ שָׁוֶה לְאַחֶיךָ לֹא הָיָה לְךָ לִהְיוֹת. מִכָּל מָקוֹם הִנְנִי נוֹתֵן לְךָ בִּרְכָתִי שָׁלוֹם שֶׁיִּהְיֶה לְךָ שְׂאֵת וָעֹז שָׁוֶה לְאַחֶיךָ, אַךְ אַל תּוֹתַר לִקַּח יֶתֶר עַל אַחֶיךָ מִצַּד שֶׁהֶעָוֹן גּוֹרֵם לְךָ. וְנוּכַל לְפָרֵשׁ עִנְיַן הַשְּׂאֵת הַיְינוּ שֶׁיִּהְיֶה נִמְנֶה בְּמִנְיַן שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל ״וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר״ (בראשית לה כג), וְכֵן בַּפָּסוּק ״וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״ (במדבר כו יד), וְהַכֹּל מְבֹאָר עַל דֶּרֶךְ אֶחָד.