כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק מו · פסוק ד
אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה. כָּל הַסִּבּוֹת וְהַגִּלְגּוּלִים הָאֵלּוּ הָיוּ לְהוֹרִידָם מִצְרַיְמָה כְּדֵי לִפְרֹעַ חוֹב ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״ (בראשית טו יג), וְזוֹ הִיא הָעֵצָה הָעֲמוּקָה שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן, אֲשֶׁר יָעַץ וַאֲשֶׁר בֵּרֵר לוֹ הַגָּלֻיּוֹת לָרֶדֶת לְאַרְצוֹת הָעַמִּים הָעֲמוּקִים מִן אֶרֶץ כְּנַעַן בִּמְקוֹם עֹמֶק שְׁאוֹל הַגֵּהִנֹּם. וּבַיַּלְקוּט מֵבִיא מִדְרָשׁ הַדּוֹרֵשׁ עַל יוֹסֵף פָּסוּק (משלי כ ה) ״מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יִדְלֶנָּה״, וְלִי נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁגַּם יוֹסֵף נִתְכַּוֵּן לָזֶה לְסַבֵּב יְרִידָתָם לְמִצְרַיִם לִמְקוֹם מַיִם עֲמֻקִּים מַיִם הַזֵּדוֹנִים, וְזוֹ הִיא הָעֵצָה הַיְּעוּצָה אֲשֶׁר בְּלֵב יוֹסֵף וְאֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד עַל דַּעְתּוֹ, כִּי אִם יְהוּדָה אִישׁ תְּבוּנוֹת יָרַד לְסוֹף דַּעְתּוֹ וַיִּדְלֶנָּה לְהוֹצִיא לָאוֹר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְהוֹרִידָם לְאַרְצוֹת הָעַמִּים. וְעַל כֵּן נִרְאָה ה׳ אֶל יַעֲקֹב בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ כְּשֶׁיִּעֵד לְאַבְרָהָם ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״ נִרְאָה אֵלָיו בִּזְמַן שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית טו יב) ״וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם״, כָּךְ נִרְאָה ה׳ אֶל יַעֲקֹב בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה. כִּי כָל זֶה רֶמֶז אֶל חֶשְׁכַת הַגָּלוּת, וְעַל כֵּן הָיָה יַעֲקֹב מִתְיָרֵא לָרֶדֶת לִמְקוֹם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל, עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם״ (בראשית מו ג), וְזֶה עַל יְדֵי הָעִנּוּי שֶׁאָמְרוּ ״פֶּן יִרְבֶּה״ (שמות א י) וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר ״כֵּן יִרְבֶּה״, וְהָעִנּוּי הָיָה סִבָּה לַעֲשׂוֹתָם לְגוֹי גָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות א יב) ״וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה״.
וּבְזֶה מְדֻקְדָּק הַלָּשׁוֹן שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ ״אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ״ – הִקְדִּים יְרִידַת הַשְּׁכִינָה לִירִידָתוֹ, כִּי ״אָנֹכִי אֵרֵד״ הַיְינוּ יְרִידַת הַשְּׁכִינָה, ״עִמְּךָ״ הַיְינוּ יְרִידַת יַעֲקֹב. וּבַעֲלִיָּה נֶאֱמַר בְּהֵפֶךְ זֶה מַמָּשׁ, ״וְאָנֹכִי אַעַלְךָ״ הַיְינוּ עֲלִיַּת יַעֲקֹב תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ ״גַּם עָלֹה״ הַיְינוּ עֲלִיַּת הַשְּׁכִינָה. הַמָּשָׁל בָּזֶה לְמִי שֶׁמּוֹלִיךְ אֶת חֲבֵרוֹ לְמַיִם עֲמוּקִים וַחֲבֵרוֹ יָרֵא לָרֶדֶת שָׁמָּה פֶּן יִטְבַּע בְּרֹב עָמְקָם, עַל כֵּן אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ הַמַּיִם עַד שֶׁיֵּרֵד שָׁמָּה תְּחִלָּה זֶה הַמּוֹלִיכוֹ וְהוּא אַחֲרָיו. אֲבָל בָּעֲלִיָּה אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיֵּלֵךְ מוֹלִיכוֹ תְּחִלָּה וְהוּא יִשָּׁאֵר בַּמַּיִם לְבַדּוֹ, אֶלָּא הוּא הָעוֹלֶה תְּחִלָּה וּמוֹלִיכוֹ אַחֲרָיו, כְּדֵי שֶׁבֵּין בַּיְּרִידָה וּבֵין בָּעֲלִיָּה לֹא יִשָּׁאֵר הוּא לְבַדּוֹ רֶגַע אֶחָד בַּמַּיִם. כָּךְ לֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת רֶגַע אֶחָד בְּלֹא הַשְּׁכִינָה, עַל כֵּן הִקְדִּים בַּיְּרִידָה יְרִידַת הַשְּׁכִינָה, וּבָעֲלִיָּה הִקְדִּים עֲלִיַּת יַעֲקֹב, וְזֶהוּ עִנְיָן נָכוֹן וְיָקָר.
דָּבָר אַחֵר, בָּעֲלִיָּה הִזְכִּיר הַשְּׁכִינָה פָּנִים וְאָחוֹר, כִּי אָמַר ״וְאָנֹכִי״ הַיְינוּ הַשְּׁכִינָה, ״אַעַלְךָ״ הַיְינוּ עֲלִיַּת יַעֲקֹב בָּאֶמְצַע, ״גַּם עָלֹה״ זוֹ הַשְּׁכִינָה. אַךְ לְפִי שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם רָעִים וְחַטָּאִים כִּדְאִיתָא בִּנְבוּאַת יְחֶזְקֵאל (יחזקאל כ), עַל כֵּן לֹא נִתְקַיֵּם בָּהֶם יִעוּד זֶה, כִּי לֹא הָלְכָה הַשְּׁכִינָה כִּי אִם לִפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג כא) ״וַה׳ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם״. עַל כֵּן מַסִּיק בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שמעוני בא יב קצט) הֲדָא הוּא דִּכְתִיב ״וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן״ (שמות יב יא) – זֶה חִפָּזוֹן שְׁכִינָה. פֵּרוּשׁ הַדָּבָר הוּא, לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה הַשְּׁכִינָה כִּי אִם לִפְנֵיהֶם, עַל כֵּן הֻצְרְכוּ לֶאֱכֹל בְּחִפָּזוֹן כְּדֵי לְמַהֵר הֲלִיכָתָם אַחֲרֵי הַשְּׁכִינָה, כְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר אֵיזֶה אָדָם הַמּוֹלִיכוֹ, צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו בִּמְהִירוּת שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק מִן הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם ״דְּבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם״ (ישעיהו מ ח), וְיִתְקַיֵּם יִעוּד זֶה לֶעָתִיד, שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לֵילֵךְ בְּחִפָּזוֹן, כִּי יִהְיוּ מְסוּבָּבִים מִן הַשְּׁכִינָה פָּנִים וְאָחוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נב יב) ״כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן, כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה׳ וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״, דְּהַיְינוּ פָּנִים וְאָחוֹר. וְהוּא הַיִּעוּד הַנֶּאֱמָר כָּאן ״וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה״.