כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק מה · פסוק ד
גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ. הֶרְאָה לָהֶם שֶׁהוּא מָהוּל. רָצָה בָּזֶה לְהַרְאוֹת צִדְקָתוֹ, שֶׁהָיָה בֵּין שְׁטוּפֵי זִמָּה וְלֹא נִכְשַׁל בַּעֲרָיוֹת, כִּי הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית מָשְׁכָה עָרְלָתֵיהּ (עירובין יט). וּמָצִינוּ (במדרש תהלים קיד ד) שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים: שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא הָיוּ בָּהֶם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע, וְהָיוּ גְּדוּרִים מֵעֲרָיוֹת. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר יִתְבָּאֵר בְּפָרָשַׁת שְׁמוֹת (א א) בְּעֶזְרַת ה׳. וּכְמוֹ כֵן כָּאן, שֶׁשָּׁלַח יוֹסֵף אַחַר אָבִיו וְאֶחָיו, הוֹדִיעַ לָהֶם בְּאֵיזֶה זְכוּת יַעֲלוּ מִשָּׁם, וְרָמַז לָהֶם אַרְבַּע אֵלּוּ שֶׁהָיָה יוֹסֵף שָׁלֵם בְּכֻלָּם: שֶׁלֹּא שִׁנָּה שְׁמוֹ, שֶׁאָמַר לָהֶם ״אֲנִי יוֹסֵף״ (בראשית מה ג), אַף עַל פִּי שֶׁפַּרְעֹה קָרָא שְׁמוֹ צָפְנַת פַּעְנֵחַ, מִכָּל מָקוֹם ״אֲנִי יוֹסֵף״ – זֶה שְּׁמִי לְעוֹלָם. וְשֶׁלֹּא שִׁנָּה לְשׁוֹנוֹ, שֶׁאָמַר ״כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם״ (בראשית מה יב) בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא הָיָה פָּרוּץ בָּעֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״גְּשׁוּ נָא אֵלַי״, הֶרְאָה לָהֶם שֶׁהוּא מָהוּל. וְשֶׁלֹּא הָיָה בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר ״גְּשׁוּ אֵלַי״, כִּי לֹא רָצָה שֶׁיִּשְׁמַע בִּנְיָמִין אָחִיו עִנְיַן הַמְּכִירָה, וַאֲפִלּוּ לְאָבִיו לֹא הִגִּיד כְּלוּם, כִּי אִלּוּ הָיָה מְגַלֶּה, וַדַּאי הָיָה מְצַוֶּה לוֹ קֹדֶם מוֹתוֹ ״שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ״ (בראשית נ יז). וְרָמַז לָהֶם יוֹסֵף כִּי בַּעֲוֹן הַמְּכִירָה יְשַׁלְּמוּ שְׁטַר חוֹב ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״ וְגוֹ׳ (בראשית טו יג), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ״ (בראשית מה ה) – דַּוְקָא עַתָּה, אֲבָל לֶעָתִיד תֵּעָצְבוּ. עַל כֵּן רָמַז לָהֶם גַּם הַגְּאֻלָּה וְהַדְּבָרִים הַמְסַבְּבִים הַגְּאֻלָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״וְעַתָּה״ רָמַז לַעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת, שֶׁלֶּעָתִיד יֵעָצְבוּ עַל הַמְּכִירָה.