כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק מד · פסוק יח
וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי. לְפִי שֶׁכְּבָר אָמְרוּ לוֹ הָאַחִים ״הָאֱלֹהִים מָצָא עֲוֹן עֲבָדֶיךָ״, רוֹצֶה לוֹמַר מָצָא לוֹ בַּעַל חוֹב מָקוֹם לִגְבּוֹת אֶת חוֹבוֹ, וְרָמְזוּ לוֹ שֶׁכָּל זֶה עֲלִילוֹת דְּבָרִים הוּא וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדָם כָּל הַקּוֹרוֹת הַלָּלוּ מֵחֲמַת עָוֹן אַחֵר שֶׁעָשׂוּ, וְהוּא מַה שֶּׁעָשׂוּ לַאֲחִיהֶם יוֹסֵף כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ״ וְגוֹ׳ (בראשית מב:כא). וְעַל אוֹתוֹ עָוֹן אָמַר יְהוּדָה כְּמִתְוַדֶּה עַל חֲטָאָיו וְאָמַר ״בִּי אֲדֹנִי״, אוֹתוֹ עָוֹן אַחֵר אֲשֶׁר אָנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא סִבֵּב לָנוּ כָּל הַקּוֹרוֹת תָּלוּי בִּי יוֹתֵר מִבְּכָל אַחַי, עַל כֵּן אֲנִי מֻכְרָח לִכָּנֵס בָּעֳבִי הַקּוֹרָה וּלְדַבֵּר בְּפָנֶיךָ יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וְהָאֱמֶת כָּךְ הוּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לח, א) ״וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י אֶחָיו הוֹרִידוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ וְאָמְרוּ: אַתָּה אָמַרְתָּ לָנוּ לְמָכְרוֹ, וְאִלּוּ אָמַרְתָּ לָנוּ לַהֲשִׁיבוֹ הָיִינוּ עוֹשִׂים.
וּמֵחֲמַת שְׁנֵי טְעָמִים אָמַר יְהוּדָה לְיוֹסֵף ״בִּי אֲדֹנִי״ (בראשית מד:יח), אוֹתוֹ עָוֹן תָּלוּי בִּי. הָאֶחָד הוּא מֵחֲמַת שֶׁבָּא לְתָרֵץ לָמָּה אֲנִי נִגַּשׁ לְדַבֵּר לְפָנֶיךָ יוֹתֵר מִכֻּלָּם, לְפִי שֶׁאֲנִי חַבְתִּי בְּכָל אוֹתָן גִּלְגּוּלִים שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם מֵחֲמַת אוֹתוֹ עָוֹן. וְאַף עַל פִּי שֶׁרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ עַל מַה שֶּׁאָמַר ״כִּי עַבְדְּךָ עָרַב״ (בראשית מד:לב) וְגוֹ׳, לָמָּה אֲנִי נִכְנָס לְתִגָּר יוֹתֵר מִשְּׁאָר אַחַי כוּ׳, לְפִי שֶׁנִּתְקַשַּׁרְתִּי בְּקֶשֶׁר חָזָק לִהְיוֹת מְנוּדֶּה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת כוּ׳, מִכָּל מָקוֹם הִיא גּוּפָא קַשְׁיָא, לָמָּה הוּא קִבֵּל עָלָיו נִדּוּי יוֹתֵר מִשְּׁאָר אֶחָיו? אֶלָּא לְפִי שֶׁהִרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא הָיָה חַיָּב בְּאוֹתוֹ עָוֹן אֲשֶׁר סִבֵּב לָהֶם עֲלִילַת ״מְרַגְּלִים אַתֶּם״ (בראשית מב:ט), וְשֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהִפָּטֵר מִמֶּנָּה כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁיָּבִיאוּ אֶת בִּנְיָמִין. עַל כֵּן הֻצְרַךְ הוּא לְקַבֵּל עָלָיו הַנִּדּוּי, כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן אֶת בִּנְיָמִין עַל יָדוֹ וְשֶׁיּוֹצִיא אֶת אֶחָיו מִן הָעֲלִילָה אֲשֶׁר סִבֵּב הוּא לָהֶם, עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לָהֶם לִמְכֹּר אֶת יוֹסֵף. וְעוֹד, שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר לָהֶם ״לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר״ (בראשית מב:לח) וְגוֹ׳. שְׁמַע מִינָּהּ, שֶׁאִם לֹא הָיָה יַעֲקֹב יָכוֹל לִטְעֹן עֲלֵיהֶם טַעֲנָה זוֹ, הָיָה שׁוֹלֵחַ אֶת בִּנְיָמִין מִיָּד. וְנִמְצָא שֶׁיְּהוּדָה, מִצַּד שֶׁצִּוָּה לִמְכֹּר אֶת יוֹסֵף, סִבֵּב שֶׁלֹּא רָצָה יַעֲקֹב לִשְׁלֹחַ אֶת בִּנְיָמִין. וּבַעֲבוּר זֶה הֻצְרַךְ לִכָּנֵס בָּעֳבִי הַקּוֹרָה וּלְקַבֵּל עָלָיו הַנִּדּוּי, וְעַל זֶה אָמַר ״בִּי אֲדֹנִי״.
הַטַּעַם הַשֵּׁנִי הוּא, לְפִי שֶׁרָצָה לוֹמַר ״יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ עֶבֶד תַּחַת הַנַּעַר״ וְגוֹ׳, וְיִטְעוֹן עָלָיו הַמּוֹשֵׁל: ״לָמָּה יֵצֵא הַחַיָּב זַכַּאי וְהַזַּכַּאי יֵצֵא חַיָּב לִכָּנֵס בְּעוֹל הָעַבְדוּת חִנָּם?״ עַל כֵּן אָמַר ״בִּי אֲדֹנִי״ – בֶּאֱמֶת שֶׁאוֹתוֹ עָוֹן הַגּוֹרֵם לְכֻלָּם שֶׁיִּהְיוּ עֲבָדִים תָּלוּי בִּי יוֹתֵר מִבְּכֻלָּם, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁעֹנֶשׁ הָעַבְדוּת הַנִּפְסָק עַל בִּנְיָמִין יָחוּל עָלַי. וְהָאֱמֶת כֵּן הוּא, כִּי הוּא גָּרַם שֶׁלְּעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף, אֲבָל לִשְׁאָר אֶחָיו אֵין הָאַשְׁמָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, וְכָל שֶׁכֵּן בִּנְיָמִין שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק כְּלָל בְּאוֹתוֹ עָוֹן.
יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי. לְפִי שֶׁרָצָה לְדַבֵּר אֵלָיו שֶׁכָּל עִנְיַן הַגָּבִיעַ הוּא עֲלִילָה, עַל כֵּן נִגַּשׁ אֵלָיו לִלְחֹשׁ בְּאָזְנָיו שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ, וְעַל יְדֵי זֶה יָבֹא לִידֵי חֲרוֹן אַף.
כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה. כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לַחֲלוֹק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת וְשֶׁאֵין לְדַבֵּר קָשׁוֹת בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי ״חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת״ (משלי טז יד), כָּךְ אֵין נָכוֹן לְדַבֵּר גְּבוֹהָה לְהוֹצִיא עָתָק מִפִּיו נֶגֶד כָּל הַשּׁוֹמְעִים. וּמִמֶּנּוּ לָמְדוּ זֶה, כִּי יוֹסֵף אָמַר ״קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים וְהִשַּׂגְתָּם״ (בראשית מד ד) – דַּוְקָא כְּשֶׁתַּשִּׂיגֵם וְתִהְיֶה סָמוּךְ לָהֶם תְּדַבֵּר בְּאָזְנָם עִנְיַן הַגָּבִיעַ, וְלֹא תִּצְעַק עֲלֵיהֶם מֵרָחוֹק לְהָרִיעַ עֲלֵיהֶם כְּגַנָּב, אֶלָּא בֵּינְךָ לְבֵינָם תְּדַבֵּר לָהֶם שֶׁלֹּא יֵדְעוּ הַמִּצְרִים דָּבָר מִזֶּה. עַל כֵּן גַּם בְּוִכּוּחַ זֶה רָצָה יְהוּדָה לִלְחוֹשׁ בְּאָזְנָיו וְקוֹלוֹ לֹא יִשָּׁמֵעַ אֶל הַמִּצְרִים. וְאָמַר ״וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ״ (בראשית מד יח), כִּי כָל כַּעַס מֵבִיא לִידֵי טָעוּת וְיִגְרוֹם שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ טַעֲנוֹתַי בְּאָזְנֶיךָ אַף אִם יִהְיוּ נְכוֹחִים לַמֵּבִין, כִּי הַכַּעַס יִגְרוֹם שֶׁלֹּא תוּכַל לִשְׁפּוֹט בְּצֶדֶק. וְאִם תֹּאמַר: וּמַה בְּכָךְ, כִּי אִם לִפְעָמִים אֵיזוֹ שַׂר וּמוֹשֵׁל טָעָה בִּדְבַר הַמִּשְׁפָּט, יֵשׁ גָּבוֹהַּ מֵעַל כָּל גָּבוֹהַּ וְהוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁלּוֹקְחִין הַמִּשְׁפָּט אֶל הַמֶּלֶךְ וְהוּא יְתַקֵּן מַה שֶּׁקִּלְקֵל הַמּוֹשֵׁל – עַל זֶה אָמַר ״כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה״, וְאֶצְלְךָ הַגְּמַר דִּין כְּמוֹ אֵצֶל פַּרְעֹה, וְאֵין לִקַּח הַמִּשְׁפָּט מִמְּךָ אֶל הַמֶּלֶךְ, וּמִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא מִכָּל וָכֹל. עַל כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁעֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים וְאַל יִחַר אַפְּךָ, וְאָז לֹא תָּבֹא לִידֵי טָעוּת.
וְיֵש לְדַקְדֵּק לָמָּה אָמַר בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר ״יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר״ (בראשית מד:יח)? וְנוּכַל לוֹמַר לְפִי שֶׁרָצָה לוֹמַר ״יֵשֵׁב עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר״ (בראשית מד:לג), לְכָל דָּבָר אֲנִי מְעֻלֶּה מִמֶּנּוּ, לִגְבוּרָה וּלְמִלְחָמָה וּלְשַׁמֵּשׁ. הִזְכִּיר כָּאן עוֹד עִנְיָן אֶחָד, כִּי כָל עֶבֶד צָרִיךְ לָדַעַת לְדַבֵּר בִּפְנֵי הַמְּלָכִים וּלְסַדֵּר דְּבָרָיו שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּאָזְנֵיהֶם, כְּשֶׁיִּהְיוּ בְּהַשְׂכֵּל וּבְסֵדֶר נָכוֹן. אֲבָל הָעֶבֶד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְסַדֵּר דְּבָרָיו אֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת עֶבֶד אֶל הַמּוֹשֵׁל הֶחָשׁוּב כְּמֶלֶךְ. לְכָךְ אָמַר כְּלַפֵּי מַה שֶּׁאָמַר יוֹסֵף דֶּרֶךְ פְּסָק ״הָאִיש אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד״ (בראשית מד:יז), וַהֲרֵי עוֹדוֹ נַעַר וְאֵינוֹ רָאוּי אֲפִלּוּ לְדַבֵּר בְּפָנֶיךָ. וְעַל זֶה אָמַר: תְּנַסֶּה וְתִבְדֹּק וִ״ידַבֶּר נָא עַבְדְּךָ״ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ לְךָ, ״דָּבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי״ (בראשית מד:יח) בְּאֹפֶן ״שֶׁאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ״ (בראשית מד:יח). וְתִמְצָא כִּי בְּוַדַּאי יִחַר אַפְּךָ, שֶׁהֲרֵי ״כָּמוֹךָ כְּפַרְעֹה״ (בראשית מד:יח), וּלְדַבֵּר לִפְנֵי אִיש כְּעֶרְכְּךָ צָרִיךְ אִיש חָכָם וְנָבוֹן, לֹא נַעַר וּבַעַר כָּמוֹהוּ. אֲבָל בִּי, אֲדֹנִי, תִּמְצָא כָּל מָה אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ וְלֹא בּוֹ, כִּי אֲפִלּוּ הַדִּבּוּר אֵינוֹ בּוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שְׁאָר טַכְסִיסֵי מַלְכוּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר ״יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ״ אֲשֶׁר עָשָׂה מַעֲשֵׂה הַגָּבִיעַ וּנְתָנוֹ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִין, וְהוּא יַגִּיד עַל כָּל הַקּוֹרוֹת, וְשֶׁכָּל זֶה עֲלִילוֹת דְּבָרִים.