כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק מב · פסוק יב
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת. עַתָּה אֲנִי אוֹמֵר שֶׁ״עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת״ הוּא טַעֲנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּטַעֲנַת מְרַגְּלִים אַתֶּם, כִּי מִתְּחִלָּה עָשִׂיתִי טַעֲנָה זוֹ סְנִיף אֶל טַעֲנַת ״מְרַגְּלִים אַתֶּם״, כִּי זוּלָתָהּ הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁמָּא אֵין לָכֶם שַׁיָּכוּת זֶה עִם זֶה וּבְמִקְרֶה נִתְוַעַדְתֶּם יַחַד תּוֹךְ הָעִיר, אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁבָּאתֶם לְתָרֵץ הַהִטָּמְנוּת וְלוֹמַר שֶׁכֻּלְּכֶם אַחִים וְאַתֶּם מִתְיָרְאִים מִן עַיִן הָרַע, אִם כֵּן אֲנִי רוֹאֶה שֶׁוִּעוּד שֶׁלָּכֶם אֵינוֹ בְּמִקְרֶה, וְאִם כֵּן לָמָּה נִכְנַסְתֶּם בַּעֲשָׂרָה שַׁעֲרֵי הָעִיר, וַדַּאי לְפִי שֶׁעֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת.