כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לט · פסוק ב
וַיְהִי ה׳ אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. הִזְכִּיר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״וַיְהִי״, לְפִי שֶׁיּוֹסֵף עָלָה שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ, וְאַחַר כָּךְ נָתַן לוֹ גַּם כֵּן אֲדוֹנָיו שְׁלֹשָׁה מִינֵי מֶמְשָׁלָה כְּפִי תּוֹסֶפֶת הַצְלָחָה שֶׁרָאָה בּוֹ, לְפִיכָךְ הוֹסִיף לוֹ מֶמְשָׁלָה פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ. כִּי מִתְּחִלָּה ״וַיְהִי ה׳ אֶת יוֹסֵף״ – אִתּוֹ לְבַד, וַעֲדַיִן לֹא נִתְפַּשְּׁטָה הַצְלָחָתוֹ לְזוּלָתוֹ. וְאַחַר כָּךְ ״וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ״ – לְזוּלָתוֹ, כִּי ״מַצְלִיחַ״ לְשׁוֹן מַפְעִיל, שֶׁגָּרַם הַצְלָחָה גַּם לַאֲדוֹנָיו, עַד שֶׁהָיָה ה׳ גַּם עִם אֲדוֹנָיו. וְאַחַר כָּךְ ״וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו״ – וַיְהִי ה׳ גַּם בִּבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אֲדוֹנָיו. וְכָל כָּךְ דָּבְקָה הַהַצְלָחָה לְרַגְלֵי יוֹסֵף, עַד שֶׁמִּיּוֹסֵף נִתְפַּשְּׁטָה אֶל אֲדוֹנָיו, וּמֵאֲדוֹנָיו אֶל שְׁאָר בְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁהָיוּ דָּרִים אֵצֶל אֲדוֹנָיו. נִמְצָא שֶׁגַּם אֲדוֹנָיו הָיָה מַצְלִיחַ לַאֲחֵרִים. ״וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה׳ אִתּוֹ״ – הַיְינוּ אִתּוֹ מַמָּשׁ, עַל זֶה הַשִּׁעוּר הַמֻּפְלָג, עַד שֶׁ״כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר מַה שֶּׁהָאָדוֹן עוֹשֶׂה, ״ה׳ מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ״, כִּי מִמֶּנּוּ נִתְפַּשְּׁטָה הַהַצְלָחָה גַּם לִבְנֵי בֵּיתוֹ, כִּי ה׳ גַּם אִתּוֹ עִם הָאָדוֹן. לְפִיכָךְ ״וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ״ – עָשָׂה אוֹתוֹ פָּקִיד עַל כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ, יַעַן כִּי מִן יוֹסֵף בָּאָה לָהֶם הַהַצְלָחָה. ״וְכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ״, כִּי מִן יוֹסֵף בָּאָה הַהַצְלָחָה עַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ.