כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לג · פסוק יט
וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה. לְפִי שֶׁרָצָה לִבְנוֹת שָׁמָּה מִזְבֵּחַ, עַל כֵּן לֹא רָצָה לְהַעֲלוֹת עוֹלוֹת ה׳ חִנָּם, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה דָּוִד בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבוּסִי (שמואל ב׳ כד כד). וְהִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁקְּנָאוֹ בְּמֵאָה קְשִׂיטָה כְּנֶגֶד מִזְבֵּחַ שֶׁבְּבֵית עוֹלָמִים שֶׁהָיָה גָּבְהוֹ מֵאָה אַמָּה, כְּדֵי לְכַפֵּר עַל כָּל חֵטְא הַנִּמְשָׁךְ מֵחֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּבְרָא מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קָצֵהוּ, וְנִתְמַעֵט בְּחֶטְאוֹ וְהָעֳמַד עַל מֵאָה אַמָּה. עַל כֵּן הָיָה הַמִּקְדָּשׁ גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה, כִּי מִשָּׁם נוֹצַר הָאָדָם מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות כ כא) ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״, לְפִי שֶׁמְּקוֹם הָאָרֶץ הָיָה סִבָּה גַּם אֶל הַחֵטְא, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית בַּפָּסוּק ״וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ וְגוֹ׳ עֵץ פְּרִי״ (בראשית א יב). עַל כֵּן הִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁקָּנָה מָקוֹם זֶה לְמִזְבֵּחַ בְּמֵאָה קְשִׂיטָה.
וּמַה שֶּׁכָּתַב ״וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יח) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ לְיַעֲקֹב ״אֵל״. טַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר, כִּי יַעֲקֹב אָמַר ״וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ״ (בראשית כח:כב), עַל כֵּן נָתַן לוֹ גַּם כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמַּעֲשֵׂר מִן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת הַגְּנוּזִים לְכָל צַדִּיק לָעוֹלָם הַבָּא, וְנָתַן לוֹ מֵהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה הַמַּעֲשֵׂר הָעוֹלֶה מִסְפַּר שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד, עַל כֵּן קְרָאוֹ ״אֵל״. וְעוֹד, הַבָּנוֹת נוֹטְלוֹת עִשּׂוּר נְכָסִים, וּבָעוֹלָם הַזֶּה נִמְשַׁלְנוּ לִנְקֵבוֹת כִּי כֻּלּוֹ צַעַר, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא יִהְיוּ כִּזְכָרִים לֹא יוֹלְדִים, וְאָז יַנְחִילֵם כָּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת. וּמִטַּעַם זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה בְּהֵ״א כְּנֶגֶד הֵ״א שֶׁבְּ״אִשָּׁה״, וְהָעוֹלָם הַבָּא בְּיוֹ״ד כְּנֶגֶד יוֹ״ד שֶׁבְּ״אִישׁ״, וְקַל לְהָבִין.